יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 16, מסכת יבמות, פרק שני

משנה

כהמשך לדין האמור לעיל (פרק ראשון), שמצוות יבום אינה דוחה איסורי ערוה, מביאה משנתנו את הכללים באופנים שונים שבהם אסורה היבמה על היבם: כְּלָל אָמְרוּ בִּיבָמָה, כָּל שֶׁאִסּוּרָהּ אִסּוּר עֶרְוָה, והיינו שהיא אסורה על היבם באיסור כרת [והן אותן חמש עשרה נשים המוזכרות בתחילת המסכת], לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, כיון שהיא מופקעת לגמרי מפרשת יבום. אִסּוּר מִצְוָה וְאִסּוּר קְדֻשָּׁה, ולהלן תבאר המשנה מה הן איסורים אלו, הרי היא חוֹלֶצֶת, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. מביאה המשנה דין נוסף: אֲחוֹתָהּ, שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, ובגמרא יבואר מקרה זה, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.

עתה מבארת המשנה את האמור ברישא, ש'איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת', אִסּוּר מִצְוָה, היינו שְׁנִיּוֹת לעריות, האסורות מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וכגון אם אמו ואם אביו, שמן התורה אין בהן איסור, וחכמים אסרום. אִסּוּר קְדֻשָּׁה היינו אַלְמָנָה שנפלה ליבום לְכֹהֵן גָּדוֹל, או גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, שבכל אלו יש איסור לא תעשה ואין חיוב כרת, ומן התורה מותרות הן בין ביבום ובין בחליצה, אך גזרו חכמים שלא יתייבמו אלא יחלצו, כטעם שיבואר בגמרא.

גמרא

שנינו במשנה, 'אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת'. מבררת הגמרא, אֲחוֹתָהּ דְּמַאן – אחות של מי היא אותה אשה, שמותרת ביבום ובחליצה, אִילֵימָא – אם תאמר שהיא אֲחוֹתָהּ דְּאִיסּוּר מִצְוָה, כלומר, שאשת המת אסורה על האח ללא בנים, וחידשה המשנה שאחותה, שנפלה לפניו ליבום מאח אחר שמת ללא בנים, מותרת בין ביבום ובין בחליצה, אם כן יקשה, כֵּיוָן דְּמִדְּאוֹרַיְיתָא רַמְיָא קַמֵּיהּ – כיון שאותה אשה אסורה רק מדברי סופרים, ואילו מן התורה היא מותרת לו ומצוה עליו לייבמה, נמצא שכאשר מייבם הוא את אחותה [שנפלה לפניו ליבום מאח אחר], קָא פָּגַע בַּאֲחוֹת זְקוּקָתוֹ – הוא נושא את אחות זקוקתו, וכיון שזיקתה אליו מחשיבה אותה קצת כמקודשת, הרי זה כנושא את אחות אשתו. מבארת הגמרא את המשנה באופן אחר, אֶלָּא אֲחוֹתָהּ דְּאִיסּוּר עֶרְוָה, ומבאר הרי"ף את האופן של דין זה, כְּגוֹן שהיו שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ שני הַנְּשׂוּאִין אֶת שתי הָאֲחָיוֹת ללא בנים, וְהָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִסּוּר עֶרְוָה, כגון שהיתה כלתו, אָסוּר בָּהּ, וכיון שהיא מופקעת לגמרי מפרשת יבום, וּמֻתָּר בַּאֲחוֹתָהּ שנפלה לפניו מהאח האחר, ואין היא נחשבת כאחות זקוקתו, מאחר ואותה ערוה אינה זקוקה לו כלל ליבום, ולכן אם רָצָה, חוֹלֵץ לאותה אחות ערוה, ואם רָצָה, מְיַבֵּם. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ במשנתנו, אֲחוֹתָהּ של אותה ערוה, שֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, כיון שהיתה נשואה לאחי בעלה [וכפי שהתבאר שהיו שני אחים נשואים לשתי אחיות], אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.

שנינו במשנה, אִסּוּר מִצְוָה, שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מבררת הגמרא, וְאַמַּאי קָרוּ לָהּ – מדוע מכנה אותה המשנה 'אִסּוּר מִצְוָה'. ומבארת, אָמַר אַבַּיֵּי, כיון שיש מִצְוָה לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים, שאסרו נשים אלו, שנאמר (דברים יז יא) 'לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל'.

עוד שנינו במשנה, 'אִסּוּר קְדֻשָּׁה, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל'. מבררת הגמרא, וְאַמַּאי קָרוּ לָהּ – ומדוע מכנים זאת 'אִסּוּר קְדֻשָּׁה', ומבארת, דִּכְתִיב בענין נשים האסורות לכהונה (ויקרא כא ו) 'קְדוֹשִׁים יִהְיוּ לֶאֱלֹהֵיהֶם', ובכלל זה כל הנשים שאינן אסורות משום קורבה, אלא משום קדושת היחס, וכגון ממזרת ונתינה האסורות על ישראל (תפארת ישראל).

שנינו במשנה, 'אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל' וְכוּ'. מבארת הגמרא, לֹא שְׁנָא – אין חילוק בין אופן שהיא התאלמנה מִן הָאֵרוּסִין – לאחר שהתקדשה לאחיו, ומת, וְלֹא שְׁנָא – ואין חילוק אם התאלמנה מִן הַנִּשּׂוּאִין, בשני האופנים אסורה היא על האח הכהן הגדול, ואף שבאופן שהתאלמנה מן האירוסין אינה בעולה, ואינו מבטל בכך את מצות עשה של (ויקרא כא יד) 'כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה', מכל מקום אסורה היא עליו באיסור לא תעשה, שנאמר (שם) 'אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח'.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?