שיעור 332, ספר תהילים, פרק עג, ד-ז

(ד) כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם׃

(ה) בַּֽעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ וְעִם־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ׃

(ו) לָ֭כֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַֽאֲוָ֑ה יַֽעֲטָף־שִׁ֝֗ית חָמָ֥ס לָֽמוֹ׃

(ד) ומבאר עתה שלשה דברים שבהם נראה שהרשעים מצליחים יותר משאר בני האדם, א. אצל רוב בני האדם טבע הגוף מצד עצמו הוא חלש, ונחסר הכח בתמידות, עד שלבסוף משיג אותם המוות, ואילו אצל הרשעים נראה הדבר כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם – אין בגופם חולשה המתחבאת בחורים טמונים, העשויה להוביל אותם אל מותם (ו'חרצובות' הוא מלשון 'חור צב', כלומר, חור מכוסה וטמון), וּבָרִיא אוּלָם – ה'איל' והכח שלהם הוא בריא מאד ('אולם' הוא כמו 'איל', כח, בלשון רבים).

(ה) ב. כל בני האדם צריכים לעמול ולהתייגע כדי להשיג את פרנסתם, ואילו הרשעים בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ – כאילו אינם כלולים בגזירת העמל שיש לכל בני אנוש, ומשיגים את פרנסתם ללא טירחה ויגיעה כלל. ג. על כל בני האדם באים נגעים שונים מחמת טבעי העולם, כמו הנגעים הבאים בזמנים מסוימים, או במקומות מסוימים, ואילו הרשעים כאילו אינם בכלל זה, וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ.

(ו) לָכֵן, בגלל הצלחותיהם הגשמיות, עֲנָקַתְמוֹ – יש להם כמו 'ענק', שרשרת של גַאֲוָה, שתכשיט זה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ – מכסה את ערוות החמס והגזל שלהם, כי הגם שהיה ראוי להם להתבייש ולהתגנות במעשיהם הרעים, הגאוה שלהם עוטפת ומכסה זאת כאילו היה זה בגד המכסה את הערוה, כי מחמת גאוותם וגדולתם אין בני אדם מגנים אותם על מעשי החמס שלהם.