שיעור 335, ספר תהילים, פרק עג, טו-יז

(טו) אִם־אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה ד֖וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי׃

(טז) וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל ה֣וּא בְעֵינָֽי׃

(יז) עַד־אָ֭בוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַֽחֲרִיתָֽם׃

(טו) ואחרי שביאר והאריך בפרטי השאלה הגדולה הזו, מוסיף ואומר, אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה – אם אומר בליבי לספר ולהציע את השאלה הזו כְמוֹ שהיא, בפני כולם, הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי – הרי אגרום בכך שכל הדור של הבנים יבגדו ויכפרו בה', ואחטיא בכך את הרבים.

(טז) וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת – ואם אחשוב על הדברים רק בליבי, ולא אומר אותם לאחרים, עָמָל הוּא בְעֵינָי – גם דבר זה נחשב בעיני למחשבת חטא ורשע, כאילו אני מסתפק בעיקרי האמונה.

(יז) ובעודי נבוך בעניני שאלה זו, שלא יכולתי לספרה לאחרים ואף לא לחקור עליה ביני לבין עצמי, עַד אָבוֹא במחשבתי ובהשכלתי אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל – אל ההשגה במקומות המקודשים שיש לה', והם חיי העולם הבא, שם מקבלת הנפש את גמולה, אחרי מיתת הגוף, ואז הבנתי שחיי העולם הזה אינם אלא זמניים, והמציאות האמיתית של האדם היא בחיי העולם הבא, בזמן שהנפש פושטת את בגדיה החומריים וחיה חיים טובים ונצחיים, שהטובה שבהם משובחת ומעולה יותר לאין שיעור מהטובה שבעולם הזה, אז אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם – הבנתי מה שיהיה באחריתם של אותם רשעים שהתענגו על רוב טובה בעולם הזה, כי הצלחתם כאן היא הרעה הגדולה ביותר שהיתה להם, כפי שיבאר בפסוק הבא.