463. ענווה (ג)

וְחַיָּב הָאָדָם לוֹמַר, "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹקֵי מָרוֹם", כִּי הֶעְדִּיף טוּבוֹ עָלַי וְחַנַּנִי קְצָת דַּעַת, וְעֲזָרָנִי לַעֲשׂוֹת טוֹב מְעַט יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים, זוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִכֹּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת, וּבְכָל מַה שֶׁאֶעֱשֶׂה לֹא אוּכַל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה עַל טוֹבָה זוֹ בִּלְבַד, וְזֶה הָיָה טַעַם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה עָנָיו מִכָּל הָאָדָם.
וְגַם יִתֵּן אֶל לִבּוֹ חַטָּאתוֹ נֶגְדּוֹ תָּמִיד, וְיֹאמַר, מַה לִי לְהִתְכַּבֵּד מִכָּבוֹד שֶׁנּוֹתְנִים לִי לְפִי שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתִי, הֲלֹא פְשָׁעַי אֲנִי אֵדַע, וַחֲטָאַי, לוּ יְרִיחוּן בָּהֶם שְׁכֵנַי, אֲזַי יִרְחֲקוּן מִמֶּנִּי וּמִגְּבוּלִי, גַּם זוֹ מִטּוֹבוֹת הַבּוֹרֵא עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּסוּי חֲטָאָה. וּבְדוֹר יָתוֹם זֶה, דַּעַת לְנָבוֹן נָקֵל לְהַכִּיר פְּחִיתוּתוֹ וּמִעוּט עֶרְכּוֹ וְקֹצֶר הַשָּׂגָתוֹ, וְרוֹב קִצּוּרוֹ בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים מֵהַמּוּטָל עָלָיו. כָּכָה יַעֲשֶׂה תָּמִיד, כָּזֹאת וְכָזֹאת הָחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, דְּבָרִים הַמַּכְנִיעִים אֶת הַלֵּב.
וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁעָה שֶׁדּוֹרֵשׁ בִּפְנֵי רַבִּים, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתוֹ וְכַדּוֹמֶה, שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע מְסִיתוֹ הֲסָתָה כְּפוּלָה שֶׁיֶּהֱנֶה לִבּוֹ וִיבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה וְיַחְמֹד כָּבוֹד, תֵּכֶף יֶאֱזֹר חָיִל, וְיָחִישׁ מִפְלָט לוֹ בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, וְגַם בְּפִיו יֹאמַר אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת.