שיעור 336, ספר תהילים, פרק עג, יח-כ

(יח) אַ֣ךְ בַּֽ֭חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִ֝פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת׃

(יט) אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֗֝מּוּ מִן־בַּלָּהֽוֹת׃

(כ) כַּֽחֲל֥וֹם מֵֽהָקִ֑יץ אֲ֝דֹנָ֗י בָּעִ֤יר ׀ צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה׃

(יח) כי באמת אפילו לרשע גדול יש מעט מעשים טובים שהיה ראוי לתת לו עליהם שכר, אך במקום שיקבל שכר בעולם הבא, שזהו השכר האמיתי, מקבל הוא את שכרו בעולם הזה, שזו הנאה מועטת ביחס לעולם הבא, וזו הנאה זמנית שאינה נצחית, ואין זו אלא הנאה בהמית של הגוף, ולא הנאה זכה ועליונה של הנפש, והרי הוא דומה לבעל חיים שרוצים לצוד אותו, ולכן עושים הציידים את הדרך המובילה אל המלכודת חלקה וישרה, וכאשר הוא הולך בה הוא נהנה מהדרך החלקה והקלה שיש לו, ואינו יודע שֶׁהַחְלָקָה נוחה זו מיועדת להפילו במלכודת של הציידים, כך הרשעים בעולם הזה, אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ – על ידי ההחלקה וההנאה שנותנים להם בעולם הזה, הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת – הרי הם נופלים למקום שממון וחושך נצחי, בעולם הבא.

(יט) כי תראה בעיניך אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע – ברגע אחד של המוות נהפכה כל הצלחתם לשממון, כי לא נותר ממנה דבר, סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת – יחד עם גופם גם נפשם תכלה ותאבד על ידי שדים ומזיקים, ולא נותר מהם דבר.

(כ) כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ – וכמו החלום שיסתיים ברגע שיקיץ האדם משנתו, כך אתה אֲדֹנָי, בָּעִיר – בעת שיתעוררו הרשעים מחלומם, והיינו בשעה שימותו ויבינו שכל חייהם בעולם הזה היו כחלום בלבד, אזי צַלְמָם תִּבְזֶה – את הצלם הרוחני האמיתי שלהם, תבזה, כי תיכרת נפשם ותלך לאבדון (ומתאר את חיי העולם הזה כחלום, כי גם האדם בשנתו חולם ומדמה שהוא מלך גדול ונכבד, או שהוא שפל ומתייסר, ומדמה שזו מציאות אמיתית, כי ירגיש בדמיונו באותה שעה את הכבוד או היסורים, אך לאחר שיקיץ משנתו יבין שכל הדברים הללו היו בדמיונו בלבד, כך כל עניני העולם הזה, ההנאות והיסורים, אינם קיימים אלא בדמיונו של האדם, ולאחר שתעזוב הנפש את הגוף יבין האדם שכל עניניו בעולם הזה היו כחלום בלבד, והמציאות האמיתית היא קיומה של הנפש בעולם הבא).