470. ענייה (ב)

בַּעֲנִיַּת קְדֻשָּׁה צָרִיךְ לְכַוֵּן הַרְבֵּה, כִּי הוּא שֶׁבַח נּוֹרָא שֶׁמַּלְאֲכֵי רוּם עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה, וְיִסְגֹּר עֵינָיו, וְיִשָּׂאֵם לְמַעְלָה, וּבַאֲמִירַת 'קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ' יְדַלֵּג שְׁלֹשָׁה דִּלּוּגִים, וִיכַוֵּן בַּאֲמִירַת הַקְּדֻשָּׁה לְקַיֵּם מִצְוַת "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וִיכַוֵּן שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָן לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ עַל יְדֵי מְסִירַת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, מָתַי שֶׁיָּבוֹא לְיָדוֹ. וּבְאוֹמְרוֹ 'קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ' יְכַוֵּן אֶת פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק כְּפִי תַּרְגּוּמוֹ – קָדוֹשׁ לְמַעְלָה, קָדוֹשׁ לְמַטָּה, קָדוֹשׁ לְעוֹלָם.