477. עמל (ב)

יִצְרוֹ הָרַע שֶׁל הָאָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, וְצָרִיךְ לְהַקְדִּים תְּפִלָּה לְצָרָה, וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּצִּילֶנּוּ מִכָּל דְּבַר פֶּשַׁע, וְיַעְזְרֵנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים.
אֲבָל אֵין דֵּי בִּתְפִלָּה בִּלְבַד, כִּי אִם יִתְפַּלֵּל הָאָדָם כָּל הַיּוֹם שֶׁיַּצִּילֵהוּ ה' מִיֵּצֶר הָרַע, וְהוּא עַצְמוֹ לֹא יִתְחַזֵּק עַל יִצְרוֹ, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, כִּי הַשֵּׁם בָּרָא יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע לַהֲנָאָתוֹ וּלְטוֹבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁיָּכֹף אֶת יִצְרוֹ וִיקַבֵּל שָׂכָר, וְאִלְמָלֵא יֵצֶר הָרַע – הָיָה הָאָדָם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְלֹא הָיָה לוֹ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לָבוֹא לָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁיִּכְפּוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶת יִצְרָם וִיקַבְּלוּ שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם, וְאֵין תְּפִלָּה מוֹעֶלֶת לְעִנְיָן זֶה.
וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְאִישׁ שֶׁהוּא כָּלוּא בַּבַּיִת, וְיָדָיו אֲסוּרוֹת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בְּשׁוּם עֲבוֹדָה, וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים כָּל הַיּוֹם שֶׁיְּצַוֶּה הַשֵּׁם אִתּוֹ אֶת הַבְּרָכָה, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין תְּפִלָּתוֹ עוֹשָׂה פֵּרוֹת, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה נֵס לְהָרִיק לוֹ בְּרָכָה דֶּרֶךְ אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה", וְרַק לְאַחַר שֶׁעוֹסֵק בִּסְחוֹרָה יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁתְּהֵא מְלַאכְתּוֹ מִתְבָּרֶכֶת וּ"בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר".
וְיֵשׁ לְהוֹסִיף, כִּי לְעִנְיָן הַפַּרְנָסָה – יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה לוֹ זְכוּת הַגּוֹרֶמֶת שֶׁיֵּעָשֶׂה לוֹ נֵס וְיִמְצָא מַטְמוֹן, אוֹ שֶׁתִּהְיֶה בְּרָכָה בְּכִיסוֹ וּבִנְכָסָיו, וְיֵשׁ שֶׁמְּלַאכְתוֹ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים וְהוּא יוֹשֵׁב וּבָטֵל מִמְּלָאכָה, אֲבָל לְעִנְיָן יֵצֶר הָרַע, אִם לֹא יִפְעַל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְהִלָּחֵם בְּיִצְרוֹ – אֵין מִיָּדוֹ מַצִּיל לְגַמְרֵי, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ, וְגַם תַּחֲנוּנִים יְדַבֵּר לִפְנֵי ה', אֲבָל יֵדַע שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אֶלָּא סִיּוּעַ, כִּי הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, רַק שֶׁהַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם.