484. עונש (א)

יָדוּעַ מַאֲמָר הַכָּתוּב בְּמִשְׁלֵי "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב", וְאָמְרוּ חז"ל, כָּל מִי שֶׁחֲבֵרוֹ נֶעֱנַשׁ עַל יָדוֹ, אֵין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִי שֶּׁמַּעֲנִישׁ וְהוֹרֵג עַל יְדֵי קִלְלוֹתָיו, כַּמָּה רָעוֹת עוֹשֶׂה, אַחַת, שֶׁמָּא הָיָה רָאוּי לְהִוָּלֵד לְאוֹתוֹ אָדָם בֶּן צַדִּיק. וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁאוֹתוֹ אָדָם חַי, יָכוֹל לְהַרְבּוֹת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַה', וַאֲפִילוּ בִּזְמַן שֶׁהָרָשָׁע מִצְטַעֵר שְׁכִינָה מִצְטַעֶרֶת. וּמַה שֶׁמָּצִינוּ בחז"ל כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאָמְרוּ 'נָתַן עֵינָיו בּוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת', הַיְנוּ שֶׁהָיוּ מְכַוְּנִים שֶׁאִם הָרָשָׁע חַיָּב מִיתָה, וְחָפֵץ ה' בָּזֶה, תּוֹעִיל הַכַּוָּנָה. וְאִם לֹא – לֹא יָמוּת.
וְכֵיוָן שֶׁכָּל כָּךְ חָמוּר הַדָּבָר, רָאוּי לָאָדָם לִמְחוֹל לְכָל אָדָם, וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם מֵחֲמָתוֹ. וְעוֹד מִטַּעַם אַחֵר רָאוּי לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁלֹּא יֵעָנְשׁוּ אֲחֵרִים מֵחֲמָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁאִם אָכֵן יֵעָנֵשׁ אָדָם בִּגְלָלוֹ, הֲרֵי בְּקֹשִׁי גָּדוֹל יוּכַל לְהִמָּנַע מִלַּעֲבוֹר עַל מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח", וְנֶאֱמַר עוֹד "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה". וְאִם הוּא יִנָּצֵל מִלַּחְטֹא, אֶפְשָׁר שֶׁחֲבֵרוֹ לֹא יִנָּצֵל מֵחֲטֹא מִלִּהְיוֹת חוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים, שֶׁיַּחְשֹׁד בּוֹ שֶׁהוּא שָׂמֵחַ עַל רָעָתוֹ, נִמְצָא שֶׁהַמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ וּמְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ – גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ.
וּכְשֵׁם שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֶׁהַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ הוּא נֶעֱנַשׁ תְּחִלָּה, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁהַמְּבַקֵּשׁ שֶׁיֵּעָנֵשׁ חֲבֵרוֹ בַּעֲבוּר אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, יְקַטְרְגוּ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם שֶׁהוּא עַצְמוֹ רָאוּי לְעֹנֶשׁ עַל חֲטָאָיו, וּלְעֻמַּת זֹאת, הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו.