שיעור 374, ספר תהילים, פרק עח, מו-מט

(מו) וַיִּתֵּ֣ן לֶֽחָסִ֣יל יְבוּלָ֑ם וִֽ֝יגִיעָ֗ם לָֽאַרְבֶּֽה׃

(מז) יַֽהֲרֹ֣ג בַּבָּרָ֣ד גַּפְנָ֑ם וְ֝שִׁקְמוֹתָ֗ם בַּֽחֲנָמַֽל׃

(מח) וַיַּסְגֵּ֣ר לַבָּרָ֣ד בְּעִירָ֑ם וּ֝מִקְנֵיהֶ֗ם לָֽרְשָׁפִֽים׃

(מט) יְשַׁלַּח־בָּ֨ם ׀ חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים׃

(מו) וַיִּתֵּן לֶחָסִיל (-מין ארבה) את יְבוּלָם, וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה, כלומר, הרי היה די במכת ארבה כדי להשמיד את כל פרי הארץ, ולא היה צורך במכת ברד שבאה קודם לארבה, שהרי לאחריה נותרה עדיין התבואה הרכה שלא נשברה בברד, ונאכלה על ידי הארבה.

(מז) ואף על פי כן יַהֲרֹג תחילה בַּבָּרָד את גַּפְנָם, וְשִׁקְמוֹתָם (-מין אילנות של תאנה) בַּחֲנָמַל – מין ברד, נמצא שאף מכה זו לא באה לתכלית מסוימת, שהרי השמדת הפירות והתבואה היתה יכולה להיעשות על ידי הארבה, ובאה מכת ברד רק כדי להראות את גבורת ה'.

(מח) וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם – בהמותיהם של המצריים נהרגו במכת ברד, וּמִקְנֵיהֶם – שאר קנייניהם של המצריים לָרְשָׁפִים – הושחתו על ידי רשפי אש שהיו בתוך הברד.

(מט) ובאמת היה זה מיותר, שהרי יְשַׁלַּח בָּם ה' את חֲרוֹן אַפּוֹ, שזהו הַדֶבֶר, המכלה את הבהמות, וכן עתידה לבוא מכת בכורות שבה נהרגו בכורות האנשים והבהמות, והיה ניתן להמית את כל הבהמות במכות אלו, עֶבְרָה (לשון זו מורה על עונש שבא גם על מי שאינו ראוי לכך מצד עצמו, כי בשונה מהברד, שהירא את דבר ה' והניס את מקנהו ניצל, בדבר מתו הבהמות של כל המצריים), וָזַעַם, וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.