מסכת שבת, פרק ג, שיעור 78

בברייתא הבאה יבואר הטעם שגזרו חכמים איסור על רחיצה בחמין: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא, בִּתְחִלָּה הָיוּ בני אדם רוֹחֲצִין בשבת בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כדין. לאחר זמן הִתְחִילוּ הַבַּלָּנִין לְהָחֵם חַמִּין בְּשַׁבָּת, כלומר, היו מניחים עצים סמוך לחשיכה, והיו אלו דולקים והולכים במשך השבת, והדבר אסור, שהרי יש חשש שיבואו לחתות בגחלים [אך לא היו מחממים בשבת, שהרי לא נחשדו ישראל על חילול שבת], וְהיו אוֹמְרִים שמֵעֶרֶב שַׁבָּת הוּחַמּוּ, ולכן אָסְרוּ לָהֶם אֶת הַרחצה בחַמִין, וְהִתִּירוּ אֶת הַזֵּיעָה, שהיו יושבים סמוך למים החמים ומזיעים, אך לא היו נותנים על גופם מים כלל. וַעֲדַיִן הָיוּ בני אדם רוֹחֲצִין באיסור בְּחַמִּין, וְאוֹמְרִים מְזִּיעִים אֲנַחְנוּ. לכן אָסְרוּ לָהֶם גם אֶת הַזֵּיעָה, וְהִתִּירוּ לָהֶם חַמֵּי טְבֶרְיָא, שאין מחממים אותם כלל, אף לא בימות החול, אלא הם מעיינות החמים מעצמם. וַעֲדַיִן הָיוּ בני אדם רוֹחֲצִין בְּחַמֵּי הָאוּר, וְאוֹמְרִים בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא רָחַצְנוּ. לכן אָסְרוּ לָהֶם נַמִּי – גם את חַמֵּי טְבֶרְיָא, וְהִתִּירוּ לָהֶם אֶת הַצּוֹנֵן. לאחר זמן רָאוּ חכמים שֶׁאֵין הַדָּבָר עוֹמֵד – שאין הציבור יכול לעמוד בתקנה זו, הִתִּירוּ לָהֶם לרחוץ בחַמֵּי טְבֶרְיָא, וַעֲדַיִן הגזירה שאסרו את הזֵיעָה בחמין רגילים, בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.

אָמַר רָבָא, יש ללמוד מברייתא זו, דהַאי מַאן דְּעָבַר אַדְּרַבָּנַן – שאדם העובר על תקנת חכמים, שָׁרֵי לְמִקְרְיֵיהּ עֲבַרְיָינָא – מותר לכנותו 'עבריין', ולמד כן מלשון הברייתא [שהובאה בגמרא] שנקטה לשון 'משרבו עוברי עבירה' על אותם שהיו רוחצים בחמין בשבת, ואף שאין זה אלא איסור דרבנן.

לאחר שביארה הגמרא את דין הרחיצה בחמין ובצונן בשבת, מביאה הגמרא ברייתא בענין המעבר במים בשבת, בנהר או בבריכה: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, לֹא יָשׁוּט אָדָם בִּבְרֵכָה מְלֵאָה מַיִם, וַאֲפִילּוּ היא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר,

שהיא קטנה ואין בה חשש שיתקן סירה וכדומה לצורך המעבר במים, מכל מקום אף בזה גזרו חכמים איסור. מבארת הגמרא אופן שבו לא נאמר איסור זה: וְאִי אִית בֵּיהּ גְּדוּדֵי – ואם יש לאותה בריכה שפה גבוהה, כלומר שכל קרקעית הבריכה שוה בגובהה, ומסתיימת בקיר גבוה, ואין זה דומה לנהר שבו קרקעית שפת הנהר גבוהה יותר מהקרקעית שבאמצע הנהר, שָׁרֵי – מותר לשוט שם בשבת. מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך שלא גזרו בזה, כיון דְּאִי נַמִּי עָקַר לְמַיָּא – גם אם יעקור את המים מהבריכה, אינם נשפכים החוצה, דהָא אִיכָּא גְּדוּדֵי דִּמְהַדְּרֵי לְהוּ – שהרי יש את כתלי הבריכה שיחזירו את המים לתוך הבריכה, וכיון שאין בריכה זו דומה לנהר, ואין חשש שיתקין כלי לשוט בו, לא גזרו בו איסור.