מסכת שבת, פרק ג, שיעור 81

גמרא

התבאר במשנה שיש חילוק בין 'מוּלְיָיר', שמותר ליתן בתוכו מים בשבת לאחר שנגרף מהגחלים שבו, לבין 'אנטיכי', שאף שהיא גרופה אסור ליתן בתוכה מים בשבת. הגמרא מבארת את החילוק בין הכלים: מבררת הגמרא, הֵיכִי דָּמֵי – כיצד עשוי אותו 'מוּלְיָיר' הַגָּרוּף. ומבארת הגמרא, תַּנָּא – שנינו בברייתא, אותו מולייר עשוי באופן שהמַיִם נמצאים מִבִּפְנִים – בחלק הפנימי של הכלי, וְגֶחָלִים מִבַּחוּץ – בחלק החיצוני של הכלי, וזהו מיחם שיש בו כלי קיבול גדול למים, ומחובר אליו בית קיבול קטן, חיצוני, לצורך הגחלים. וכיון שאין הגחלים נמצאים מתחת למים, אלא בצידן, אין הכלי נחשב כ'כלי ראשון', ולאחר שגרפו ממנו את הגחלים מותר ליתן לתוכו מים קרים.

מבררת הגמרא, מַאי – מהו הוא אותו כלי הקרוי 'אַנְטִיכִי'. מבארת הגמרא, אָמַר רַב נַחְמָן, זהו הכלי המכונה 'בֵּי דּוּדֵי', והיינו מיחם של מים, בעל תחתית כפולה, ובין שתי התחתיות יש גחלים המחממים את המים. וכיון שהגחלים נמצאים תחת המים דינו כ'כלי ראשון', ואף לאחר שהסירו ממנו את הגחלים הוא מבשל [וכמו כלי ראשון שהוסר מן האש, שהוא עדיין מבשל], ולכן אף לאחר שגרפו את הגחלים, אסור ליתן לתוכו מים קרים בשבת.

מסייעת לכך הגמרא, תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן – שנינו בברייתא כדברי רב נחמן, אַנְטִיכִי, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּרוּפָה (וקטומה), אֵין שׁוֹתִין הֵימֶנָּה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁנְּחָשְׁתָּהּ מְחַמַּמְתָּהּ, ו'נחושתה' האמורה כאן היא מלשון 'שוליים', כלומר תחתית, והיינו שהתחתית הכפולה שבה מחממת את המים, ואף לאחר שגרפו את הגחלים דינו ככלי ראשון, המבשל.

משנה

הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ בשבת, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן – מים קרים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ, אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס, כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן, ובגמרא יבוארו דברי המשנה.

גמרא

שואלת הגמרא, מַאי קָאֲמַר – מה כוונת התנא במשנתנו בלשון 'המיחם שפינהו', האם כוונתו שפינו את המיחם מעל גבי האש, או שפינו את המיחם מהמים החמים שבתוכו. אָמַר אַבַּיֵּי, הָכִי קָאָמַר – כך יש לפרש את המשנה, הַמֵּחַם (שפנה ממנו) [שֶׁפִּנָּהוּ] מעל גבי האש, וְעדיין יֵשׁ בּוֹ מַיִם חַמִּין, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם קרים מוּעָטִין, כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ אותם מים מחומם של המים שבמיחם, כיון שמיחם זה הוא 'כלי ראשון', שהרי עמד בעצמו על גבי האש, והמים החמים שבו יבשלו את המים הקרים המועטים שמכניס לתוכם. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ מַיִם קרים רַבִּים, שמתוך שהם מרובים אינם יכולים להתבשל, אלא נותנם רק כְּדֵי שֶׁיַּפְשִׁירוּ – שתפוג צינתם.

דין נוסף, וּמֵחַם שֶׁפִּנָּה את המַיִם הרותחים מִמֶּנּוּ, ועתה הוא ריק, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל עִקָּר, בין מועטים ובין מרובים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצָרֵף – שהוא מחזק את המתכת, כיון שחום האש מרכך את המתכת והיא קרובה להשבר, והמים הקרים מחשלים ומחזקים אותה, וכן דרך הנפחים לאחר ליבון הברזל באש כדי לצור את צורתו, מטבילים אותו במים קרים כדי לחזקו, וְאף שאינו מתכוין לכך, רַבִּי יְהוּדָה הִיא – כדעת רבי יהודה נאמרה הלכה זו, דְּאָמַר, דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, אָסוּר, ולכן אף שכאן אינו מתכוין לחזק את המיחם, מכל מקום הדבר אסור.