ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ג, ג-ד
ג) היללה, היא שאנו קוראין 'תרועה', והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראין אותה 'שלשה שברים', נמצא סדר התקיעות כך הוא, מברך, ותוקע תקיעה, ואחריה שלשה שברים, ואחריה תרועה, ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. ותוקע תקיעה, ואחריה שלשה שברים, ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. ותוקע תקיעה, ואחריה תרועה, ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. נמצא מנין התקיעות הנצרך למעשה שלשים, כדי להסתלק מן הספק:
ד) שיעור תרועה, כשתי תקיעות. שיעור שלשה שברים, כתרועה. הרי שתקע, והריע, ותקע תקיעה ארוכה ומשך בה כשתים בראשונה, אין אומרין שתחשב כשתי תקיעות, גם כתקיעה שאחרי התרועה הקודמת, וגם כתקיעה שלפני התרועה הבאה, ויריע אחריה ויחזור ויתקע, אלא אפילו משך בה כל היום אינה נחשבת אלא תקיעה אחת, והיינו כתקיעה שלאחר התרועה שקדמה לה, וחוזר ותוקע ומריע ותוקע שלש פעמים:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
