530. צער (א)

אֵין רָאוּי לָאָדָם לְהִצְטַעֵר עַל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, אֶלָּא רַק עַל צַעַר הַשָּׁמַיִם, כִּי עַל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֵין מָקוֹם לְהִצְטַעֵר, כִּי הַכֹּל הֶבֶל. וּכְבָר מָשְׁלוּ מָשָׁל עַל כָּךְ שֶׁנִּרְאָה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל צַעַר הַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּצַעֲרִים אוֹתָם אוֹ שֶׁמִּצְטַעֲרִים עַל מִקְרֵי הַזְּמַן, שֶׁהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְאָב שֶׁרוֹאֶה אֶת בְּנוֹ כְּשֶׁהוּא תִּינוֹק, שֶׁבּוֹנֶה בַּיִת מֵעֵצִים קְטַנִּים וְקַשׁ, וְשָׂמֵחַ בּוֹ, וּבָא אָדָם וְסָתַר בִּנְיָנוֹ, וְהוֹלֵךְ הַתִּינוֹק אֶל אָבִיו וְקוֹבֵל עָלָיו וְצוֹעֵק מָרָה, וְחוֹשֵׁב שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁאָבִיו יַהֲרֹג אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ, אֲבָל אָבִיו שׂוֹחֵק וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ כְּלָל, שֶׁיּוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת שֶׁצַּעַר בְּנוֹ הוּא הֶבֶל וָרִיק, אֶלָּא שֶׁלְּפִי מִעוּט דַּעְתּוֹ וְקֹצֶר הַשָּׂגָתוֹ מִצְטַעֵר הַרְבֵּה, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁהַצַּעַר שֶׁמִּצְטַעֵר הָאָדָם עַל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. וּכְמוֹ שֶׁלִּפְעָמִים הָאָב מְסַיֵּעַ לִבְנוֹ לִבְנוֹת בָּתִּים כָּאֵלּוּ, וְקוֹנֶה לוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵם שְׂחוֹק הַיְלָדִים, כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְעָמִים מַשְׁלִים רְצוֹן הָאָדָם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בָּהֶם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ נַחַת רוּחַ.
וְאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַעֵר אֶת הָאָדָם בְּמִינֵי יִסּוּרִים לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹתָיו וְהוּא מִצְטַעֵר וּבוֹכֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רַחוּם וְחַנּוּן בַּעַל הָרַחֲמִים, שֶׁהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְיֶלֶד שֶּׁאִמּוֹ רוֹחֶצֶת אוֹתוֹ מִלִּכְלוּכוֹ וְהוּא צוֹעֵק וּבוֹכֶה, שֶּׁאִמּוֹ אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת עָלָיו. וּכְמוֹ הָרוֹפֵא שֶׁעוֹשֶׂה לַחוֹלֶה רְפוּאוֹת קָשׁוֹת, וְלִפְעָמִים חוֹתֵךְ אֵיבָר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל צַעֲרוֹ, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַהֲנָאָתוֹ וּלְטוֹבָתוֹ, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. וְהָאִישׁ שֶׁיָּבִין אֶת זֹאת – אֵין רָאוּי לוֹ לְהִצְטַעֵר כְּלָל.