יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 26, מסכת יבמות, פרק שני

מבררת הגמרא, וְ'קָלָא דְּלֹא פָּסִיק', שמחמתו מוציאים אשה מבעלה, עַד כַּמָּה – מה שיעורו. אָמַר אַבַּיֵּי, אָמְרָה לִי אֵם – כך אמרה לי אומנתי, דוֹמֵי מָתָא – שמדברים עליה אותם אנשים המדברים על החשודות שבעיר במשך יוֹמָא וּפַלְגָא – יום וחצי.
מוסיפה הגמרא כמה תְּנָאִים באותו קול: וְלֹא אֲמָרָן – ולא נאמר כלל זה, שלאחר יום וחצי נחשב הדבר כקלא דלא פסיק, אֶלָּא דְּלֹא פָּסִיק בֵּינֵי וּבֵינֵי – רק אם לא הופסק הקול באמצע אותם יום וחצי על ידי קול אחר האומר שהדבר שקר, אֲבָל פָּסַק בֵּינֵי בֵּינֵי – אך אם בתוך אותו זמן יצא קול אחר האומר שהשמועה הזו אינה נכונה, הָא פָּסַק – הרי הופסק הקול הראשון, ואי אפשר לומר שזהו 'קלא דלא פסיק', וְהוּא – ובתנאי דְּפָּסַק שֶׁלֹּא מֵחֲמַת יִרְאָה – שהפסקת הקול הראשון לא היתה מחמת פחד של אדם אלים שהטיל אימה על מוציאי הקול, אֲבָל פָּסַק הקול מֵחֲמַת יִרְאָה של אותו אדם, כְּמָה דְּלֹא פָּסַק דָּאמֵי – הרי זה דומה לקול שלא פסק כלל, דְּמֵחֲמַת יִרְאָה הוּא דְּפָּסַק – כיון שרק מחמת הפחד הופסק אותו הקול. תנאי נוסף: וְלֹא אֲמָרָן שאותו קול אוסר אותה על בעלה, אֶלָּא הֵיכָא דְּלֵיכָּא אוֹיְבִים דְּמַפְּקִי לְהוּ לְקָלָא עֲלֵיהּ מֵעִיקָּרָא – רק באופן שאין אויבים המוציאים את הקול הזה מחמת שנאתם, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא אוֹיְבִים לְנִטְעָן דְּמַפְּקֵי לֵיהּ לְקָלָא עֲלֵיהּ מֵעִיקָּרָא – אבל באופן שיש לאותו אדם אויבים שהוציאו עליו את הקול מתחילה, לַאו קָלָא הוּא – אין זה נחשב קול האוסר את האשה, ואפילו אם אין ידוע בבירור שאותם אויבים הוציאו עליו את הקול, דְּאַמְרִינָן אוֹיְבִים הוּא דְּקָא מַפְקֵי לֵיהּ לְקָלָא – לפי שאנו אומרים שאותם אויבים הם שהוציאו את הקול.
מוסיף הרי"ף: וְשַׁמְעִינָן מֵהָא דְּתַנְיָא – ויש ללמוד ממה ששנינו בברייתא זו, 'בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאֵין לָה בָּנִים', דְּהֵיכָא דְּאִית לָהּ – שבאופן שיש לה בָּנִים מִן הַנִּטְעָן, אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא עֵדִים בְּדָבָר הַמְּכֹעָר – אפילו שהיו עדים על דבר מכוער שהיה בינה לבין הנטען בהיותה נשואה לבעלה הראשון, ומחמת כן גירשה בעלה הראשון, ונשאה הנטען, מכל מקום לֹא מַפְקִינַן לָהּ מִינֵּיהּ – אין מוציאים אותה מהנטען, כדי שלא להוציא לעז על בניה. אֲבָל אִי אִיכָּא עֵדֵי טֻמְאָה שֶׁזִּינְתָה עִמּוֹ כְּשֶׁהִיא תַּחַת בַּעֲלָהּ הראשון, מַפְקִינַן לָהּ מִינֵּיהּ – מוציאים אותה מיד הנטען, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה בָּנִים ממנה.
וְהָנֵּי מִילֵּי – ודין זה, שאם יש עדים על דבר מכוער ואין לה בנים מוציאים אותה, היינו דוקא מִבּוֹעֵל, שֶׁהוּא הַנִּטְעָן, שנשאה לאחר שגירשה בעלה מחמת אותו דבר מכוער. אֲבָל מִבַּעַל עַצְמוֹ, לֹא מַפְקִינַן לָהּ – אין מוציאים אותה אֶלָּא בְּעֵדֵי טֻמְאָה, אך לא בעדי דבר מכוער, בֵּין אם יֵשׁ לָה בָּנִים, ובֵין אם אֵין לָה בָּנִים, כִּדְגָרְסִינַן – כפי שלמדנו בְּמסכת קִדּוּשִׁין, בְּפֶרֶק הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ (סו.), אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה בדין זה, זִינְּתָה אִשְׁתּוֹ בְּעֵד אֶחָד – עד אחד המעיד על אשתו שזינתה, מַהוּ – מה דינו, האם היא נאסרת עליו. אָמַר רָבָא, לאסור אשה על בעלה הֲוָה [-הרי זה] דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה, וְאֵין דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנֵי עֵדִים, הרי שלא חילק רבא בין אופן שיש לה בנים לבין אופן שאין לה בנים, ולעולם אין מוציאים את האשה מבעלה אלא בעדי טומאה.
מוסיף הרי"ף ומבאר, וְהֵיכִי דָּאמֵי – ובאיזה אופן נחשבים העדים כעֵדֵי טֻמְאָה, כִּדְגַרְסִינָן – כפי שלמדנו במסכת מכות (ז.) בְּסוֹף פֶּרֶק כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂין זוֹמְמִין, שאמרו רבי טרפון ורבי עקיבא שאם היו הם יושבים בסנהדרין לא היה אדם נהרג לעולם, כיון שאם היו עדים מעידים על מי שבא על הערוה היו שואלים אותו האם ראה את הדבר בבירור, ושאלה שם הגמרא, וְרַבָּנָן – ולדעת חכמים, הסוברים שניתן להרוג את הבא על הערוה, הֵיכִי דָּיְינֵי – כיצד היו מחייבים אותו מיתה, והרי אין העדים יכולים לראות בבירור גמור שאכן בא עליה, ותירצה הגמרא כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל, בִּמְנָאֲפִים אין צורך שיראו העדים את הדבר בבירור, אלא מִשֶּׁיֵרָאוּ כִּמְנָאֲפִין, אפשר להעיד עליהם ולגמור דינם למיתה. וּבְכִלְאַיִם – באיסור כלאי בהמה, שאסרה התורה להביא שני מינים זה על זה, אין האדם מתחייב מלקות עַד שֶׁיַּכְנִיס בידיו ממש כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, אֲבָל בִּמְנָאֲפִין, לחייב את הנואפים מיתה ולאסור את האשה על בעלה, לֹא בָּעֵינַן עַד שֶׁיִּרְאוּ שֶׁהִכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, אלא די בכך שינהגו כדרך המנאפים. פוסק הרי"ף: וְכֵן הֲלָכָה.
דין נוסף בענין זה: וְאִם הוֹצִיא אוֹתָהּ בַּעֲלָהּ בְּדָבָר מְכֹעָר, לאחר שיצא עליה קלא דלא פסיק, ובאופן זה התבאר שאסורה היא להנשא לנטען, שעליו יצא הקול בענין אותו דבר מכוער, וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְאַפְסְקָא הַהוּא אַחֵר לְקָלָא – ועל ידי נישואיה לאחר נפסק הקול מאותו נטען, דכיון שלא נשאה הנטען הוכח שאין הקול נכון (מאירי), וּבָתַר הָכֵין גֵּרְשָׁהּ – ולאחר מכן גירשה אותו אדם גם כן, מכל מקום לֹא תִּנָּשֵׂא לְהַהוּא נִטְעָן לְכַתְּחִלָּה – אותו אדם שנטען עליה בתחילה, בהיותה תחת בעלה הראשון, אסור לו לישא אותה לכתחילה, וְאִם נִשֵּׂאת וּכְנָסָהּ אותו אדם, לֹא תֵּצֵא.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?