שיעור 398, ספר תהילים, פרק פד, א-ג

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַגִּתִּ֑ית לִבְנֵי־קֹ֥רַח מִזְמֽוֹר׃

(ב) מַה־יְּדִיד֥וֹת מִשְׁכְּנוֹתֶ֗יךָ יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

(ג) נִכְסְפָ֬ה וְגַם־כָּֽלְתָ֨ה ׀ נַפְשִׁי֮ לְחַצְר֪וֹת יְה֫וָ֥ה לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י יְ֝רַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל־חָֽי׃

פרק פד

מזמור זה התייסד בגלות בבל, וכאילו נאמר על ידי לוי ששר את שירי ה' ונגינותיו בבית המקדש, ועתה בהיותו בגלות כלתה נפשו לשוב אל עבודתו בבית המקדש, לשיר לפני ה', משבח את המצפים לישועה, ומתפלל על בנין בית המקדש וחזרת מלכות בית דוד:

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, לִבְנֵי קֹרַח, מִזְמוֹר.

(ב) מַה יְּדִידוֹת – כמה אהובים עלי מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ, יְיָ צְבָאוֹת.

(ג), נִכְסְפָה, וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְיָ, כי נפשי חולת אהבה לחצרות קדשך, אך לא רק הנפש הרוחנית כמהה לכך, אלא גם לִבִּי וּבְשָׂרִי הגשמיים, שהיו רגילים לשורר בבית המקדש, שם השתתף גם הלב ברגשו והשתוקקותו אל ה', והשתתף גם הבשר המרנן בפיו ובשפתיו, נכספו לזמן אשר יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי – אל ה' שהוא מקור החיים, יחד עם הנפש הרוחנית המשתוקקת אל ה'.