ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה, ג-ד

ג) סיככה באוכלין, פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה. סוכי (-ענפי) תאנים ובהן תאנים, פרכילי ענבים ובהם ענבים, מכבדות ובהם תמרים, וכן כל כיוצא בהן, שהענפים מעורבים עם הפירות, רואין, אם פסולת מרובה על האוכלין, מסככין בהן. ואם לאו, אלא הפירות מרובים, אין מסככין בהן. סיכך בירקות באופן כזה שאם ייבשו יבולו ולא ישאר בהן ממש, אף על פי שהן עתה לחים, הרי מקומן נחשב כאילו הוא אויר, וכאילו אינם:
ד) סיככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן, כשרה, שעדיין עץ הוא. ואם דק ונפץ אותן, אין מסככין בו, מפני שנשתנית צורתו, וכאלו אינן מגדולי קרקע. מסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן, שהרי צורתן עומדת, ואין החבלים נחשבים כֵּלִים לקבל טומאה.