משנה ו: נִטְמָא הַקָּהָל אוֹ רֻבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים וְהַקָּהָל טְהוֹרִים, יֵעָשֶׂה בְטֻמְאָה. נִטְמָא מִעוּט הַקָּהָל, הַטְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וְהַטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי:
משנתנו מבארת מתי מותר לטמאים להקריב את קרבן הפסח בזמנו, ומתי הם נדחים ל'פסח שני'.
אם נִטְמָא כל הַקָּהָל – כל עם ישראל, אוֹ רֻבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ כל הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים וְאף שהַקָּהָל טְהוֹרִים, יֵעָשֶׂה – יוקרבו קרבנות הפסח בְטֻמְאָה. אבל אם נִטְמָא רק מִעוּט הַקָּהָל, הַטְהוֹרִין, שהם הרוב, עוֹשִׂין אֶת הפסח הָרִאשׁוֹן, וְהַטְמֵאִין, שהם המיעוט, עוֹשִׂין אֶת הפסח הַשֵּׁנִי:
