(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
לא. אבל אם לא קדם קינוי ובאו עליה עדים שנסתרה עם זה ובאו ומצאו דבר מכוער כגון שנכנסו אחריו ומצאוה חוגרת חגורה או מצאו רוק למעלה מן הכילה וכיוצא בזה, אם הוציאה בעלה בדבר מכוער זה הרי זו לא תנשא לנטען אלא אסורה עליו, ואם עבר ונשאה והיו לה בנים ממנו לא תצא ואם לא היו לה בנים תצא. (סוטה פ"ב הי"ג)
לב. במה דברים אמורים, שנבוכה העיר עליה ועל זה הנטען יום ומחצה או יתר, ואמרו פלוני זנה עם פלונית, ולא פסק הקול. והוא שלא היו לה או לו אויבים שמעבירין הקול, אבל אם לא היתה שם רנה לדבר זה בעיר או שפסק הקול שלא מחמת יראה אם נשאת לנטען לא תצא אף על פי שאין לה בנים, אפילו בא עד אחד שזינת עמו לא תצא. (סוטה פ"ב הי"ד)
לג. מי שהוציאה בעלה בעידי דבר מכוער ונשאת לאחר וגירשה הרי זו אסורה להנשא לנטען שיצאת מתחת בעלה בגללו ואם נשאת לא תצא אף על פי שאין לה בנים. (סוטה פ"ב הט"ו)
לד. ואין בית דין כופין את האיש לגרש את אשתו בדבר מדברים אלו עד שיבואו שני עדים ויעידו שזינת אשת זה בפניהם ברצונה ואחר כך כופין אותו להוציא. (אישות פכ"ד הי"ח)
לה. אין העדים נזקקין לראות המנאפים שהערו זה בזה והכניס כמכחול בשפופרת, אלא משיראו אותן דבוקין זה עם זה כדרך כל הבועלין הרי אלו נהרגין בראיה זו, ואין אומרים שמא לא הערה מפני שחזקת צורה זו שהערה. (איסורי ביאה פ"א הי"ט)
לו. המרכיב זכר על נקבה שאינו מינו בין בבהמה בין בחיה ובעוף ואפילו במיני חיה שבים הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ שנאמר בהמתך לא תרביע כלאים, ואחד בהמה חיה ועוף שלו או של חבירו, ואינו לוקה עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת, אבל אם העלם זה על זה בלבד או שעוררן בקול מכין אותו מכת מרדות. (כלאים, פ"ט ה"א)
לז. מי שהוציאה בעלה בעידי דבר מכוער ונשאת לאחר וגירשה הרי זו אסורה להנשא לנטען שיצאת מתחת בעלה בגללו ואם נשאת לא תצא אף על פי שאין לה בנים. (סוטה, פ"ב הט"ו)
לח. המוציא את אשתו משום שם רע או משום שהיא פרוצה בנדרים אומרין לו הודיעה שמפני זה אתה מוציאה כדי לייסרה ודע אתה שאין אתה מחזירה לעולם, ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה לעולם, גזירה שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה ותהיה צנועה תחתיו ויאמר הראשון אילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע, לפיכך אומרים לו גמור בלבך לגרשה שאין זו חוזרת לך לעולם, ואם עבר והחזיר קודם שנתקדשה לאחר לא יוציא. (גירושין, פ"י הי"ב)
לט. שליח שהביא גט חוצה לארץ ואמר בפני נכתב ובפני נחתם הרי זה לא ישאנה, שאנו חוששין שמא עיניו נתן בה ולפיכך העיד לה. וכן עד אחד שהעיד לאשה שמת בעלה ונשאת על פיו, הרי זה לא ישאנה. וכן החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה, הרי זה לא ישאנה… וכולן אם עברו ונשאו, אין מוציאין מידם. (גירושין פ"י הי"ד)
מ. וכולן שהיו להן נשים, ומתו נשותיהן, או שנתגרשו והיו הנשים הן שהרגילו את בעליהן לגרשם, הרי אלו מותרות להנשא להן לכתחלה, וכן אם הלכו נשים אלו ונשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו הרי אלו מותרות להנשא להן לכתחלה. (גירושין, פ"י הט"ו)
מא. וכל אחת מהן מותרת להנשא לבן העד שהעיד לה, או לבן החכם שאסרה על בעלה, או לבן הנטען עליה או לשאר קרוביהן, שאין אדם חוטא כדי שיהנה אחר. ומותרת האשה להנשא לאחד מעידי גירושיה או מעידי מיאוניה או לאחד מן הדיינים שחלצה בפניהם, שאין חוששין אלא לעדות אחד, ולעולם יתרחק אדם מעדות מיאון ויתקרב לחליצה. (גירושין, פ"י הט"ז)
מב. ישראל שאמר הרגתי את פלוני הרי זו תנשא על פיו, שאין אדם משים עצמו רשע והרי העיד שמת. (גירושין, פי"ג ה"י)
מג. וכן הפסול בעבירה מן התורה אם בא להעיד לאשה שמת בעלה אינו נאמן, ואם היה משיח לפי תומו נאמן, אין זה פחות מן הגוי, אבל פסול מדבריהם נאמן לעדות אשה. (גירושין, פי"ג הי"ז)
מד. כיצד מתקדשת למיאון, שאם נתקדשה ולא רצת לישב עם בעלה צריכה למאן בפני שנים ולומר איני רוצה בו ויוצאה בלא גט כמו שיתבאר בהלכות גירושין, וזו היא הנקראת ממאנת, ולמה יוצאה בלא גט מפני שאין קידושיה קידושין גמורין מן התורה אלא קדושי קטנה זו מדברי סופרים והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קידושיה ונעשית אשת איש גמורה ואינו צריך לחזור ולקדשה אחר שגדלה, ואם לא רצת לישב צריכה למאן ותצא בלא גט. (אישות, פ"ד ה"ח)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת יבמות, פרק שלישי (א)
א. שנים מן האחין נשואין לשתי אחיות ומתו שניהן ולא נודע איזה מהן מת ראשון, הואיל ואי אפשר ליבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן שתיהן חולצות ולא מתיבמות, ואפילו היתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות. אבל אם היתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיתה אם אשתו או בתה הרי אחותה מותרת לו ורצה חולץ רצה מיבם שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן שאין זיקה על הערוה. (יבום, פ"ז ה"א)
ב. היתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערוה והאחרת אסורה על היבם השני משום ערוה, האסורה לזה מותרת לאחיו והאסורה לזה מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אחד מהן על המותרת לו בלבד ורצה חולץ לזו המותרת לו רצה מיבם. (יבום, פ"ז ה"ב)
ג. שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות ויש לכל אחת משתיהן צרה ומתו הנשואין את האחיות ונפלו האחיות וצרותיהן ליבום אם חלץ לצרות נפטרו האחיות, אבל אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו הצרות, מפני שחליצת אחיות חליצה שאינה מעולה וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת את הצרה כמו שבארנו. (יבום, פ"ז ה"ט)
ד. נחלצה אחת מהן חליצה פחותה, הותרה להנשא לזר זו שנחלצה, אבל צרתה אסורה, עד שתחלוץ גם היא, או עד שיחלצו כל האחין לראשונה שנחלצה החליצה הפחותה, שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת היבם מבית זה עד שתחזור על כל האחין או עד שתחלוץ כל אחת מהן. (יבום, פ"ה הי"ב)
