572. ריצה

כָּתוּב בִּתְהִלִּים "דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ", וְאָמְרוּ חז"ל, לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר מִצְוָה, וַאֲפִילוּ בְּשַׁבָּת. וְאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָרָץ לִדְבַר מִצְוָה, רָצִים כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה הַסָּנֵגוֹרִים וּמַקְדִּימִים לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת לִפְנֵי הַקָּטֵגוֹרִים הַמְּלַמְּדִים חוֹבָה. וּלְעֻמַּת זֹאת, הָרָץ לִדְבַר עֲבֵרָה, מַקְדִּימִים הַמְּקַטְרְגִים לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה. וְשָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה 'הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה', וֶ'הֱוֵי קַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם'.
אָמְנָם עִנְיַן הָרִיצָה צָרִיךְ מִדָּה נְכוֹנָה, שֶׁלֹּא יְהֵא בְּאֹפֶן שֶׁלּוֹעֲגִים לוֹ וּמְכַנִּים אוֹתוֹ 'חָסִיד שׁוֹטֶה', אֶלָּא יִפְסַע פְּסִיעָה גְּדוֹלָה בִּמְהִירוּת וּבְדֶרֶךְ כָּבוֹד, לְפִי כְּבוֹדוֹ. וְזוֹ מִדַּת אָדָם טוֹב בְּכָל הִלּוּכוֹ, אֲפִילוּ אֵין לוֹ עֵסֶק כְּלָל, יֵלֵךְ בִּמְהִירוּת כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לְעֵסֶק. כִּי הַהוֹלֵךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל לְאַט לְאַט, הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ גַּאֲוָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּלֶכְתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה יְמַהֵר יוֹתֵר, כְּמִי שֶׁמָּהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִמְצוֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ. וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, אַף אִם הוּא מְמַהֵר מְאֹד, יֵלֵךְ לְאַט בִּתְחִלַּת יְצִיאָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה שֶׁהָיְתָה עָלָיו יְשִׁיבַת בֵּית הַכְּנֶסֶת לְמַשָּׂא.