מסכת ביכורים, פרק ד, משנה ה

משנה ה: כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְנָשִׁים. אֵין שׂוֹרְפִין תְּרוּמָה עַל טֻמְאַת זִיבָתוֹ, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, לֹא כָאֲנָשִׁים וְנָשִׁים. וְאֵינוֹ נֶעֱרָךְ, לֹא כָאֲנָשִׁים וְלֹא כַנָּשִׁים. וְאֵין נִמְכָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי, לֹא כָאֲנָשִׁים וְלֹא כַנָּשִׁים. וְאִם אָמַר, הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה, נָזִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא, וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיעַ עָלָיו אִם הוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה. אֲבָל טֻמְטוּם אֵינוֹ כֵן, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִשָּׁה:

משנה ה: כֵּיצַד – באלו דברים האנדרוגינוס אֵינוֹ שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְנָשִׁים. אֵין שׂוֹרְפִין תְּרוּמָה עַל טֻמְאַת זִיבָתוֹ, בין על לובן ובין על אודם, כיון שזו טומאה מספק (ורק אם ראה לובן ואודם יחד, הרי זו טומאה ודאית ממה נפשך, ושורפים), וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ בטומאה, לֹא כָאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, כיון שנאמר בפרשת שילוח טמאים 'מזכר ועד נקבה', ללמד שרק זכר ודאי ונקבה ודאית כלולים בחיוב שילוח מהמחנה, וְאֵינוֹ נֶעֱרָךְ, לֹא כָאֲנָשִׁים וְלֹא כַנָּשִׁים, כיון שנאמר בפרשת ערכין לשונות 'זכר' ו'נקבה', ללמד שרק זכר ונקבה ודאים נערכים, ולא אנדרוגינוס. וְאֵין נִמְכָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי, לֹא כָאֲנָשִׁים וְלֹא כַנָּשִׁים, כיון שזכר אינו נמכר לעבד עברי בקטנותו, אלא רק בגדלותו, ואילו נקבה נמכרת רק בקטנותה, ומספק אי אפשר למוכרו כלל. וְאִם אָמַר אדם 'הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה', הרי אותו אחד נעשה נָזִיר, כיון שאנדרוגינוס אינו איש גמור ואינו אשה גמורה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא, וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיעַ עָלָיו אִם הוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה. אֲבָל טֻמְטוּם אֵינוֹ כֵן, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִשָּׁה:

הדרן עלך מסכת ביכורים, וכל סדר זרעים!