מסכת אבות, פרק ה, משנה ה

משנה ה: עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:

משנה ה: עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, ואלו הם: א. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה את עוברה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, אף שהיה ריח חזק של בשר צלוי, ואותו בשר אסור באכילה. ב. וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, אף שיש קרבנות השוהים שני ימים ולילה, מעולם לא התקלקל הבשר. ג. וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, מחמת הקדושה שהיתה שם. ד. וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שאם היה נטמא לא היה יכול לעבוד במקדש, והיה הסגן עובד תחתיו. ה. וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, אף שאש זו דלקה על המזבח החיצון תחת כיפת השמים. ו. וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן שעל גבי המזבח, אלא היה העשן עולה ישר וזקוף כמקל. ז. וְלֹא נִמְצָא פְסוּל (כגון שיצא מחוץ לעזרה, או שיפסל בלינה) בְּקרבן העֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים (ודווקא באלו אירע הנס, כיון שאם ייפסלו לא ניתן להביא אחרים במקומם, שהעומר נקצר בלילה, ואילו היה נפסל ביום לא היה מהיכן להביא. ושתי הלחם נאפים בערב שבועות, ואם היו נפסלים בשבועות אין אפייתם דוחה יום טוב. ולחם הפנים נאפה בערב שבת, ואם היה נפסל אין אפייתו דוחה שבת). ח. ישראל שעלו לרגל היו עוֹמְדִים צְפוּפִים, מתוך שהיו מרובים מאד, וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים – בשעה שהשתחוו, בפישוט ידים ורגלים, היה רווח לכולם, ועוד נותר רווח של ארבע אמות פנויים בין אדם לחבירו, כיון שבאותו זמן היו מתוודים על חטאיהם, וכדי שלא ישמע איש את וידוי חבירו, ויתבייש. ט. וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, אף שהיא במקום הרים וסלעים, שמצויים שם נחשים ועקרבים. י. וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם.