שיעור 430, ספר תהילים, פרק פט, מד-מז

(מד) אַף־תָּ֭שִׁיב צ֣וּר חַרְבּ֑וֹ וְלֹ֥א הֲ֝קֵֽימֹת֗וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃

(מה) הִשְׁבַּ֥תָּ מִטְּהָר֑וֹ וְ֝כִסְא֗וֹ לָאָ֥רֶץ מִגַּֽרְתָּה׃

(מו) הִ֭קְצַרְתָּ יְמֵ֣י עֲלוּמָ֑יו הֶ֥עֱטִ֨יתָ עָלָ֖יו בּוּשָׁ֣ה סֶֽלָה׃

(מז) עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תִּסָּתֵ֣ר לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֖ר כְּמוֹ־אֵ֣שׁ חֲמָתֶֽךָ׃

(מד) גם אחרי שכבש נבוכדנצר את מלכות יהודה בזמן צדקיהו המלך, אם לא היה צדקיהו מורד בו לא היה נבוכדנצר מבטל את מלכותו לגמרי, אך אַף תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ – צדקיהו המלך הוציא שוב את חרבו החדה למרוד בנבוכדנצר, וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה – אך לא סייעת לו במלחמה ונבוכדנצר ניצח אותו וכבש את ארצו שנית.

(מה) ובאותה מרידה של צדקיהו, לאחר שכבר כבשו נבוכדנצר פעם אחת ונשבע לו צדקיהו שלא ימרוד בו, ועבר על שבועתו ומרד בו, הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ – התבטלה הטהרה והנקיות שהיתה לחרבו של צדקיהו, כי הפר את השבועה והברית שהיתה לו עם נבוכדנצר, וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה – ועל ידי כך נפל כסא מלכותו לארץ, והתבטלה מלכות יהודה לגמרי.

(מו) וגם נענש צדקיהו בעצמו, בכך שהִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו, כי מת קודם זמנו, הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה בכך ששחטו את בניו לפניו, ועיורו את עיניו, סֶלָה (-סיום הענין).

(מז) וכאשר רואה המשורר את אורך הזמן של ביטול מלכות בית דוד, מתפלל ושואל, עַד מָה יְיָ תִּסָּתֵר לָנֶצַח, כי זמן רב אתה מסתיר את פניך מלהושיע, ואף על פי כן אינך מסתיר את פניך מלהעניש, אלא תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ חֲמָתֶךָ, כי אתה עדיין נוהג בקצף וחימה על הדור.