ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח, ז-ח
ז) אתרוג שניקב נקב מפולש (-מצד לצד) אפילו כל שהוא, פסול. ואם ניקב נקב שאינו מפולש, אם היה בעובי כאיסר או יתר, פסול. אתרוג חסר כל שהוא, פסול. ניטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול. ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן מעיקר האתרוג ונשאר מקומו גומא, פסול. עלתה חזזית עליו, אם בשנים ושלשה מקומות, פסול. ואם במקום אחד, אם עלתה על רובו, פסול. ואם על דדו, ואפילו כל שהוא, פסול. נקלף הקרום החיצונה שלו שאינו מחסרו (-לא נחסר מבשר האתרוג ומקליפתו העבה) אלא ישאר ירוק כמות שהיא ברייתו, אם נקלף כולו, פסול. ואם נשאר ממנו אפילו כל שהוא, כשר:
ח) אתרוג שהוא תפוח, סרוח, כבוש בחומץ, שלוק, שחור, לבן, מנומר, ירוק ככרתי, פסול. גדלו בדפוס – נתמנו כשהוא קטן ומחובר לאילן בתוך כלי בעל צורה מסוימת, וגדל בתוכו, ועשהו כמין בריה אחרת השונה מאתרוג, פסול. עשהו בדפוס כמין ברייתו, אף על פי שעשהו דפין דפין, כמו גלגל ריחיים של מים, כשר. התיום – שני אתרוגים דבוקים ומחוברים יחד, והבוסר, כשר. מקום שהאתרוגין שלהם כעין שחרות מעוטה, כשרין. ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי, הרי זה פסול בכל מקום:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
