מסכת ברכות, פרק ג, משנה ב
משנה ב: קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ. וְאִם לָאו, לֹא יַתְחִילוּ. הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִים פְּטוּרִים, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין:
משנה ב: כשחוזרים מבית הקברות, לאחר קבורת המת, המלוים עומדים בשתי שורות, והאבל עובר ביניהם, ומנחמים אותו. משנתנו דנה כעת בחיוב קריאת שמע לגבי העומדים בשורה:
קָבְרוּ אֶת הַמֵּת, וְחָזְרוּ, ועתה הולכים לעמוד בשורה כדי לנחם את האבל, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל לקרוא קריאת שמע וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ ויסיימו. וְאִם לָאו – אם אינם יכולים לסיים קריאת שמע עד שיגיעו לשורה, כיון שהמרחק מן הקבר ועד השורה קצר, לֹא יַתְחִילוּ, כיון שניחום אבלים הוא חלק ממצוות גמילות חסדים, שהיא מצוה מן התורה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה.
דין נוסף: אותם אנשים הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִיִּים, העומדים בחלק הפנימי של השורה, וסמוכים למת וצריכים לדבר עמו, פְּטוּרִים מקריאת שמע, וְהַחִיצוֹנִים, שאינם מדברים עמו, והתאספו רק לכבודו, חַיָּיבִין בקריאת שמע.
