597. שנאה (ב)

וּגְדוֹלָה רָעַת הַשִּׂנְאָה כְּשֶׁהִיא שְׁמוּרָה בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּכְלַפֵּי חוּץ מִתְנַהֵג כְּאִילּוּ הוּא חֲבֵרוֹ, זוֹ רָעָה חוֹלָה לְאֵין מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַשִּׂנְאָה הִיא בְּפַרְהֶסְיָא – בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יַעַמְדוּ מְתַוְּכֵי שָׁלוֹם וְיַעֲשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אֲבָל כְּשֶׁהִיא בַּלֵּב, עֶבְרָתָם שְׁמוּרָה לָנֶצַח, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מֵחֲבֵרוֹ הַשּׂוֹנְאוֹ בְּלִבּוֹ, וְלָכֵן צִוְּתָה הַתּוֹרָה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". וְטוֹב לַגֶּבֶר שֶׁיִּבְחַר אֶת הָרַע בְּמִעוּטוֹ, וְאִם חֲבֵרוֹ הֵרַע לוֹ, אוֹ בְּאֹפֶן שֶׁמֻּתָּר לִשְׂנֹאתוֹ מֵחֲמַת רֹעַ מַעֲלָלָיו, יַרְאֶה לוֹ הַשִּׂנְאָה בְּפַרְהֶסְיָא.
אֲבָל רָעַת הָאָדָם הִיא בְּכָךְ שֶׁרֹב הַפְּעָמִים שֶׁשּׂוֹנֵא הָאָדָם אֶת חֲבֵרוֹ זֶהוּ מֵחֲמַת קִנְאָה, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁעַל יְדֵי חֲבֵרוֹ הִפְסִיד אֶת פַּרְנָסָתוֹ, וְלָכֵן הוּא מִתְבַּיֵּשׁ וּמְפַחֵד לְהַרְאוֹת כִּי הוּא שׂוֹנֵא לוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ, כִּי חֶרְפָּה הִיא לוֹ לְהוֹדִיעַ לַכֹּל שֶׁהוּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, וְהַשִּׂנְאָה הַזּוֹ תְּעוֹרֵר מְדָנִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף יִהְיוּ לוֹ כִּבְיָכוֹל סִבּוֹת רַבּוֹת עַל הַשִּׂנְאָה, אֲבָל לְפִי הָאֱמֶת אֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ, כַּדָּבָר הָאָמוּר לְעֵיל.