600. שכר מצוה (ב)

וּמַחְשָׁבוֹת אֵלּוּ עַל שְׂכַר הַמִּצְוָה אֵינָם הַתַּכְלִית, אֶלָּא הֵם כְּסֻלָּם הַמַּעֲלֶה אֶת הָאָדָם מַעְלָה מַעְלָה, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יָבוֹא לִשְׁמָהּ, וְיָבִין בִּלְבָבוֹ שֶׁרָאוּי לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו, כִּי אֵין שָׂכָר גָּדוֹל בָּעוֹלָם מִזֶּה שֶׁמֶּלֶךְ גָּדוֹל, רָם וְנִשָּׂא, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, יִתְרַצֶּה בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם הַדּוֹמֶה לְהֶבֶל, שֶׁיְּשָׁרֵת לְפָנָיו וְשֶׁיִּהְיוּ מַעֲשָׂיו לְרָצוֹן וּלְנַחַת רוּחַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, אִילוּ לֹא הָיָה לָנוּ אֶלָּא שָׂכָר זֶה – דַּי לָנוּ וְהוֹתֵר. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חז"ל 'יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא'.