599. שכר מצוה (א)

שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה 'הֱוֵי מְחַשֵּׁב שְׂכַר מִצְוָה', וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל לְכָל הַיַּהֲדוּת, שֶׁהֲרֵי אָדָם טוֹרֵחַ יוֹם אֶחָד כְּדֵי לְהַרְוִיחַ סְכוּם מְסֻיָּם, וּבִשְׁבִיל רֶוַח גָּדוֹל יוֹתֵר – יַסְכִּים לִטְרֹחַ שָׁבוּעַ שָׁלֵם. וַעֲבוּר רֶוַח עָצוּם יִתְרַצֶּה לִטְרֹחַ שָׁנָה שְׁלֵמָה אוֹ אַף כַּמָּה שָׁנִים, בְּכָל טִרְחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כְּדֶרֶךְ הַסּוֹחֲרִים הַנּוֹסְעִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְּקָעוֹת, אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצַבִּים. וְאֵין הָאָדָם נוֹתֵן לִבּוֹ לַטִרְחוֹת שֶׁטּוֹרֵחַ, מִתּוֹךְ שֶׁמְּחַשֵּׁב אֶת הָרֶוַח שֶׁיָּבֹא לוֹ עַל יְדֵי זֶה. וְלִפְעָמִים אַחֲרֵי כָּל הֶעָמָל וְהַטֹּרַח – יַפְסִיד וְלֹא יַרְוִיחַ, וְחוֹזֵר וְטוֹרֵחַ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, לִרְאוֹת אוּלַי יַרְוִיחַ. וְאַף אִם יַרְוִיחַ שָׁלָל רַב, הֲרֵי הַכֹּל הוּא הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וּמַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, אַף אִם יִהְיֶה עָשִׁיר מֻפְלָג, הֲרֵי לֹא בְּמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יִשְׁלַח לְפָנָיו מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
וְאִם תִּשְׁאַל לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה שָׁוִים תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, יַעֲנֶה וְיֹאמַר שֶׁלֹּא יֵעָרְכוּ אֲלֵיהֶם כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָּהֶם. וְזֶה אֱמֶת וְיַצִּיב, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה כָּל שֶׁהִיא, בֵּין בְּמַחְשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֵׂה, בְּוַדַּאי וּבְלִי שׁוּם סָפֵק שֶּׁמַּרְוִיחַ רֶוַח רַב יוֹתֵר מִמּוֹצֵא שָׁלָל רַב. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, בֵּין שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה בֵּין שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, הֶפְסֵדוֹ גָּדוֹל מְאֹד, יוֹתֵר מִמַּפְסִיד הוֹן עָתָק, זֶה אֱמֶת בָּרוּר כַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בָּזֶה. נִמְצָא שֶׁמִּי שֶׁעוֹבֵר עַל שׁוּם מִצְוָה, אוֹ עוֹשֶׂה עֲבֵרָה בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ, הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְנוֹטֵל אַרְנַק מָלֵא כֶּסֶף וּמַשְׁלִיכוֹ לַיָּם, אוֹ דּוֹמֶה לְמִי שֶׁמְּאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת. וּכְבָר אָמְרוּ חז"ל 'אֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת', שֶׁאֵין לְךָ שׁוֹטֶה גָּדוֹל מִזֶּה.