מסכת שקלים, פרק ב, משנה ו

פרק ג, משנה א: בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג, וְהֵן גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל:

בפרקים הקודמים התבאר שמכספי מחצית השקל שנותנים כל ישראל בחודש אדר קונים את קרבנות הציבור של כל השנה. בפרק זה יבואר כיצד משתמשים במעות. בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים (-זמנים מסוימים) בַּשָּׁנָה, תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה – מוציאים ממון מהלשכה שיש בה את כל המעות של מחצית השקל, וקונים בהם קרבנות ציבור (ולא היו קונים הכל בפעם אחת, משום הרחוקים, שעדיין לא הגיעו שקליהם לקופה. ואף שהיו תורמים גם עבורם, כמו שהתבאר לעיל, עדיף שיהיו שקליהם ממש בקופה), בִּפְרוֹס הַפֶּסַח – חמשה עשר יום קודם הפסח, בִּפְרוֹס עֲצֶרֶת – חמשה עשר יום קודם חג השבועות, ובִּפְרוֹס הֶחָג – וחמשה עשר יום קודם חג הסוכות. אגב הדין הקודם, מביאה המשנה דין נוסף השייך לזמנים אלו, וּזמנים אלו, חמשה עשר יום קודם פסח, שבועות וסוכות, הֵן גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה – זהו הזמן שבו אוספים את הבהמות להפריש מהן מעשר בהמה, והבהמות מצויות למכירה, ותיקנו זמנים אלו כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, שאין דרך המוכרים למכור בהמותיהם קודם שיפרישו מהם מעשרות, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי חולק על זמני מעשר בהמה שאמר רבי עקיבא, ואוֹמֵר, זמני מעשר בהמה הם בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, והיינו חמשה עשר יום קודם הפסח, וזהו כדעת רבי עקיבא (אלא שבן עזאי סובר שאדר לעולם חסר, ותמיד חמשה עשר יום קודם הפסח זהו כ"ט אדר), וּבְאֶחָד בְּסִיוָן, כיון שאין הרבה בהמות שנולדות מפסח ועד שבועות, ואם יעשרום חמשה עשר יום קודם לשבועות, לא ישארו בהמות לעולי הרגלים, וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב, כיון שהוא סובר שהבהמות הנולדות באלול מתעשרים בפני עצמם (מספק, האם 'ראש השנה' למעשר בהמה הוא באלול או בתשרי). רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אלו הם זמני מעשר בהמה, בְּאֶחָד בְּנִיסָן, כיון שדורשים בהלכות החג שבועיים לפניו, ואף עישור זה נחשב כהלכות החג, שיהיו קרבנות לעולי רגלים, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, כטעמו של בן עזאי, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, כטעמם, שדורשים בהלכות החג שבועיים לפניו, ומִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, שזה שבועיים ממש לפני סוכות, כיון שא' בתשרי הוא ראש השנה למעשר בהמה, ובהמה הנולדת בו ביום אינה מצטרפת למעשר, וכדי שיהיה היכר בדבר, הקדימו את המעשר לכ"ט באלול, ועוד טעם, מִפְּנֵי שֶׁא' בתשרי הוּא יוֹם טוֹב של ראש השנה, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, כיון שמסמנים את העשירי בצבע אדום, ואסור לצבוע ביום טוב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל: