שיעור 460, ספר תהילים, פרק צה, ט-יא

(ט) אֲשֶׁ֣ר נִ֭סּוּנִי אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם בְּ֝חָנ֗וּנִי גַּם־רָא֥וּ פָֽעֳלִֽי׃

(י) אַרְבָּ֘עִ֤ים שָׁנָ֨ה ׀ אָ֘ק֤וּט בְּד֗וֹר וָֽאֹמַ֗ר עַ֤ם תֹּעֵ֣י לֵבָ֣ב הֵ֑ם וְ֝הֵ֗ם לֹֽא־יָדְע֥וּ דְרָכָֽי׃

(יא) אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י אִם־יְ֝בֹא֗וּן אֶל־מְנֽוּחָתִֽי׃

(ט) אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בנסיון זה, לראות אם אני יכול לתת להם את משאלותם, וגם לאחר שראו שבכוחי לעשות כן, בְּחָנוּנִי לראות אם ארצה לעשות זאת עבורם, גַּם רָאוּ פָעֳלִי – הגם שכבר ראו את פעולותי שנעשו בדרכי נס ופלא (ולשון 'פעולה' מורה על דבר שעדיין עוסקים בו ולא נגמרה עשייתו, כי בהיותם במדבר, מוקפים בניסים הנעשים ומתחדשים להם בכל עת ובכל שעה, בכל זאת ניסו ובחנו את ה' אם יוכל לעשות להם גם ניסים נוספים), ואם כן היה זה רק מצד קושי ליבם.

(י) ולאחר שנגזרה עליהם גזירה זו שלא יכנסו לארץ, במשך אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר – התקוטטתי עם בני אותו דור (ובפסוק הבא יבאר שהם אותו דור שנשבע ה' שלא יכנסו לארץ ישראל), וָאֹמַר להם בכל אותם ארבעים שנה שעַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם, וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי בכל אותם שנים, וכמו שנאמר "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ" (דברים כ"ט ג'-ד').

(יא) ומבאר שזהו אותו הדור אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי עליהם בְאַפִּי, אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי, היא ארץ ישראל, כיון שהקשו ליבם לאחר שראו את כל האותות והמופתים שעשה להם ה'.