ג) ואחר שזורקין את הדם, מטיב זה הכהן שבהיכל חמש נרות, ויוצאין שניהן (-שני הכהנים, שדישנו את המזבח הפנימי ואת המנורה) מן ההיכל. ואלו הכהנים שבבית המטבחים, שזכו להעלות את אברי התמיד לכבש, מפשיטין ומנתחין את התמיד, וכל אחד ואחד מעלה אבר שזכה בו לכבש. ונותנין האיברים מגובה חצי הכבש ולמטה, במערבו. ואברים של מוספין של שבתות וימים טובים, היו נותנין אותן מחצי כבש ולמטה, במזרחו. ומוספים של ראשי חדשים, היו נותנין על המזבח מלמעלה, בין קרן לקרן במקום הילוך רגלי הכהנים, כדי לפרסמו שהוא ראש חדש (לפי שאין זמנו של ראש חדש קבוע, אלא תלוי בקידוש בית דין, ויש צורך לפרסם שנקבע ראש חדש), ומולחין שם את האיברים, באותן מקומות שהניחום בהם, וזורקין מלח על גבי הכבש אפילו בשבת, כדי שלא יחליק, וכדי שלא יפלו הכהנים שם בעת הליכתן בעצים למערכה – כשהם הולכים על גבי הכבש להביא עצים למערכה. ואף על פי שהמלח חוצץ בין רגליהם ובין הכבש, ואסור שתהא כל חציצה בין רגלי הכהנים לבין רצפת העזרה, הואיל ואין ההולכה הזאת של העצים נחשבת עבודה (שהרי היא כשרה אף בזר) אינן חוששין (ולאחר הולכת העצים מסלקים את המלח, כדי שלא יחצוץ בשאר העבודות).
