ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק ד, ג-ד
ג) וכן אם ראו בית דין שעדיין לא הגיע האביב – שעדיין לא הבשילה התבואה, אלא עדיין אפל (-מתאחר) הוא, וכן ראו שלא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח, סומכין על שני סימנין אלו, ומעברין את השנה. ואף על פי שהתקופה קודם לששה עשר בניסן, הרי הן מעברין כדי שיהיה האביב (-התבואה הבשלה) מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בששה עשר בניסן, וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן האביב:
ד) ועל שלש ארצות היו סומכין באביב – בענין הבשלת התבואה והפירות, על ארץ יהודה, ועל עבר הירדן, ועל הגליל. ואם הגיע האביב בשתי ארצות מתוך שלשה אלו, ובאחת עדיין לא הגיע, אין מעברין. ואם הגיע באחת מהן ולא הגיע בשתים, מעברין, אם עדיין לא צמחו פירות האילן. ואלו הן הדברים שהן העיקר שמעברין בשבילן, כדי שיהיו השנים שאנו מונים מתאימים לשני חמה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
