ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק ד, א-ב
א) 'שנה מעוברת' היא שנה שמוסיפין בה חדש, ואין מוסיפין לעולם אלא אדר, ועושין באותה שנה שני אדרין, אדר ראשון ואדר שני. ומפני מה מוסיפין דוקא חדש זה בשנה מעוברת, מפני זמן האביב, כדי שיהא הפסח באותו זמן, שנאמר 'שמור את חדש האביב', והיינו שיהיה חדש זה של ניסן בזמן האביב, ולולא הוספת החדש הזה היה הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים:
ב) על שלשה סימנין מעברין את השנה, על התקופה, ועל האביב, ועל פירות האילן. על התקופה כיצד, בית דין מחשבין ויודעין אם לפי החשבון תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר זמן זה, מעברין אותה השנה ויעשו את אותו חודש הראוי להיות ניסן, לאדר שני, כדי שיהיה הפסח בזמן האביב, ועל סימן זה לבדו סומכין ומעברין ואין חוששין לסימן אחר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
