647. שם טוב (א)

שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת, 'שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן'. וְ'כֶתֶר שֵׁם טוֹב' הַיְנוּ שֶׁיְּהַלְלוּהוּ בַּשְּׁעָרִים עַל מַעֲשָׂיו וּשְׁלֵמוּת מִדּוֹתָיו. וְאֵין צֹרֶךְ שֶׁיְּפַרְסֵם הָאָדָם אֶת מַעֲשָׂיו אוֹ שֶׁיְּשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִשְׁלֵי "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ", רַק יַעֲשֶׂה מַעֲשָׂיו בַּסֵּתֶר לְשֵׁם שָׁמַיִם דַּוְקָא, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא. אַף שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וְרָאוּי לְהַסְתִּיר אֶת מַעֲשָׂיו בְּתַכְלִית הַהֶסְתֵּר וְלִבְרֹחַ מִן הַכָּבוֹד, סוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא וְלִהְיוֹת רוֹדֵף אַחֲרָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסֵם אֶת מַעֲשָׂיו, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּיִרְמְיָה "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ", וּפֵרְשׁוּ חז"ל 'אַרְאֶנּוּ לַאֲחֵרִים'.
וְכָל מַה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בַּסֵּתֶר, אִם טוֹב וְאִם רַע, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאוֹ לִידֵי גִּלּוּי וְקוֹנֶה לְעַצְמוֹ שֵׁם טוֹב אוֹ שֵׁם רַע, לְפִי מַעֲשָׂיו. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אִם אֵינָם נְבִיאִים, בְּנֵי נְבִיאִים הֵם, וּמַכִּירִים אֶת כָּל אָדָם וּמַחֲזִיקִים אוֹתוֹ לְפִי מַה שֶׁהוּא. וְאָדָם נִכָּר בְּכִיסוֹ, בְּכוֹסוֹ, בְּכַעְסוֹ, בִּדְבָרָיו וּבִתְנוּעוֹתָיו, וּלְכָל מַרְאֶה עֵינֵי הָאָדָם, אִם זָךְ וְיָשָׁר פָּעֳלוֹ וְאִם תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, אוֹ אִם הוּא מִן הַצְּבוּעִים, דַּעַת לְנָבוֹן נָקֵל. וְאַף אִם יוּכַל לְרַמּוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת לְפִי שָׁעָה, שֶׁאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם, סוֹף תִּתְגַלֶּה חֶרְפָּתוֹ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר נִשְׁאַר נֶעְלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה.