שיעור 487, ספר תהילים, פרק קג, א-ד

(א) לְדָוִ֨ד ׀ בָּֽרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְכָל־קְ֝רָבַ֗י אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשֽׁוֹ׃

(ב) בָּֽרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהוָ֑ה וְאַל־תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כָּל־גְּמוּלָֽיו׃

(ג) הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל־עֲו͏ֹנֵ֑כִי הָֽ֝רֹפֵ֗א לְכָל־תַּֽחֲלוּאָֽיְכִי׃

(ד) הַגּוֹאֵ֣ל מִשַּׁ֣חַת חַיָּ֑יְכִי הַֽ֝מְעַטְּרֵ֗כִי חֶ֣סֶד וְרַֽחֲמִֽים׃

פרק קג

במזמור זה יתאר את הנהגת ה' וחסדיו עם נפש האדם, שלא תאבד:

(א) לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, כי הנפש הרוחנית, שהיא חלק אלוה ממעל, תכיר את ה' ותברך אותו על החסדים שעושה עמה, וְכָל קְרָבַי, שזהו הגוף הגשמי, שאינו יכול להכיר את ה', מכל מקום יברך אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ, וכמי ששומע את שמו וענינו מרחוק, ומברכו ממקומו.

(ב) בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, ברכה פרטית על החסדים שהוא עושה עמך, וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו, וה'גמול' הוא הדבר שנעשה בדרך של התפעלות ורגש, וכוונתו שהדבר נעשה מתוך הנהגת האהבה שיש לה' עם הנפש, וכפי שממשיך ומבאר.

(ג) וה'גמול' שעושה ה' עם נפש האדם הוא בכך שהוא מקבל אותה בתשובה ולכן הוא הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲו‍ֹנֵכִי, ובזה הוא הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי, כי העוונות הם חולי הנפש, ובמחילת ה' לעוונות האדם תתרפא נפשו.

(ד) ובכך הוא הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי, שלא תרד הנפש לבאר שחת ולאבדון. הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים, כפי שיבאר בפסוק הבא.