ספר זמנים: הלכות תעניות, פרק א, טז-יז
טז) צבור שהיו מתענין על הגשמים, וירדו להן גשמים באמצע יום התענית, אם קודם חצות היום ירדו הגשמים, לא ישלימו את התענית, אלא אוכלין ושותין ומתכנסין וקוראין הלל הגדול, שאין אומרין הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מלאה. ואם אחר חצות ירדו גשמים, הואיל ועבר רוב היום בקדושה, ישלימו תעניתן. וכן אם היו מתענין על צרה ועברה, או על גזרה ובטלה, אם קודם חצות עברה הצרה והתבטלה הגזירה, לא ישלימו את התענית, ואם אחר חצות, ישלימו:
יז) בכל יום תענית שגוזרין על הצבור מפני הצרות, בית דין והזקנים יושבין בבית הכנסת, ובודקים על מעשה אנשי העיר, מאחר תפלת שחרית עד חצי היום, ומסירין המכשולות של עבירות, ומזהירין ודורשין וחוקרין על בעלי חמס ועבירות, ומפרישין אותן מן העבירות, וחוקרים על בעלי זרוע, ומשפילין אותן, וכיוצא בדברים אלו, ומחצי היום ולערב, רביע היום קוראין בברכות וקללות שבתורה, שנאמר 'מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו', ומפטירין בנביא בתוכחות מענין הצרה, ורביע היום האחרון מתפללים מנחה, ומתחננים וזועקים ומתוודים כפי כחם:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
