662. סוכות (ב)

וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְנָתַן לָנוּ מִצְוַת סוּכָּה, לִפְרוֹס סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ עָלֵינוּ, וּמִצְוַת אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב, אֲשֶׁר הֵם סִימָן טוֹב לְיִשְׂרָאֵל וַהֲרָמַת נֵס לְהוֹרוֹת שֶׁהֵם נִצְּחוּ בַּדִּין, וְצִוָּנוּ לִשְׂמוֹחַ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְזֶהוּ סִימָן טוֹב לְכָל הַשָּׁנָה, שֶׁהֲרֵי כָּתְבוּ תַּלְמִידֵי הָאֲרִ"י ז"ל, שֶׁמִּי שֶׁיְּהֵא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְלֹא יִצְטַעֵר כְּלָל בַּחַג הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, מֻבְטָח לוֹ שֶּׁתַּעֲלֶה לוֹ שָׁנָה טוֹבָה, וְיִהְיֶה לְעוֹלָם שָׂמֵחַ.

֍֍֍

כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה לִשְׂמוֹחַ בְּחַג הַסֻּכּוֹת, יִשְׁתַּדֵּל כָּל אָדָם מְאֹד לִשְׁכֹּחַ אֶת הַדְּבָרִים הָעֲצוּבִים וְהַמַּרְגִּיזִים וְכָל דָּבָר הַמְּצַעֲרוֹ, וְלִשְׂמוֹחַ בְּכָל יוֹם שִׂמְחָה חֲדָשָׁה, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְיִתֵּן אֶת קוֹלוֹ לְשׁוֹרֵר וּלְזַמֵּר הַתְּפִלּוֹת וְהַהַלֵּל וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הֲמוֹן חוֹגֵג, וְזָכוֹר יִזְכּוֹר כִּי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיוּ צַדִּיקִים וַחֲסִידִים מַרְבִּים בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, וְעַל יְדֵי זֶה הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאַף שֶׁבְּוַדַּאי גָּדוֹל צַעַר הַשָּׁמַיִם עַל כִּי בַחֲטָאֵינוּ חָרְבָה עִירֵנוּ וְכוּ', אַךְ כָּתוּב בַּזֹּהַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת וּמֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים לִרְאוֹת בְּשִׂמְחַת בָּנָיו בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת. לְזֹאת יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְלֹא שִׂמְחָה שֶׁל הוֹלֵלוּת כְּמִנְהַג הַכְּסִילִים.