מסכת גיטין, פרק ז, משנה ו
משנה ו: הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא, עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי, כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ, שְׁתֵּי שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי זֶה גֵּט. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים, עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים, מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה, אֵינוֹ גֵט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּזֶה גֵּט. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, הֲרֵי זֶה גֵּט:
האומר לאשתו הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא – את אבי, או עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי, ועשתה כן אפילו יום אחד, הרי התקיים התנאי וחלו הגירושין. מבררת המשנה, כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ – בתוך כמה זמן מלידת התינוק יכולה היא להניקו ולקיים בכך את התנאי, ומשיבה, שְׁתֵּי שָׁנִים, שזהו זמן יניקת סתם תינוק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ, אבל לאחר זמן זה אין זו נחשבת 'הנקה' ואינה יכולה לקיים את התנאי.
מֵת הַבֵּן קודם שהספיקה להניקו, אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב קודם שהספיקה לשמשו, הֲרֵי זֶה גֵּט, כיון שלא היתה כוונתו בתנאי זה לצערה, אלא להרויח שיהא מי שישמש את אבי או תניק את בנו, ואם היה יודע שלא יצטרך לכך לא היה מתנה כלל.
אמר הבעל לאשתו 'הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים', או 'עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים', כיון שפירש את זמן קיום התנאי, אם מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב בתוך אותם שתי שנים, אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, ואף אם היה זה שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה – שלא היא גרמה לכך שיקפיד האב ולא ירצה בשימושה (וכל שכן אם היא גרמה לכך), כיון שלא התקיים התנאי, אֵינוֹ גֵט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, באופן כָּזֶה, שסיבה חיצונית מנעה ממנה לקיים את התנאי, הרי זה גֵּט. ומוסיפה המשנה, כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה – כל עיכוב בקיום התנאי שאינו נגרם מחמת האשה, אלא מסיבה חיצונית, אף שבפועל לא התקיים התנאי, מכל מקום הֲרֵי זֶה גֵּט.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
