690. תולדות (א)

אִם יֵשׁ לָאָדָם תּוֹלָדוֹת טוֹבִים, "גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק, וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ" בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשׁוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. הִנֵּה כִּי כֵן, חַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת, וְאִם הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדוּתוֹ, יִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה יִכְשַׁר, וְזֶרַע אֵיזֶה מֵהֶם יִכְשַׁר, הַזֶּה אוֹ זֶה אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

וּכְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּתוֹלָדוֹת טוֹבִים, כָּךְ לְעֻמַּת זֹאת "כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ", יֵבוֹשׁ בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְבָר אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ לִפְנֵי ה', אִם יִהְיוּ לִי בָּנִים לְהַכְעִיסְךָ, יוֹתֵר טוֹב שֶׁאֶהֱיֶה אָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי. וְכֵן אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְזֹאת תִּהְיֶה נֶחָמַת הַחֲשׂוּכֵי בָּנִים, שֶּׁיִּתָּכֵן שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי ה' שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶם בָּנִים מְרֵעִים, וְטוֹב לָהֶם יוֹתֵר שֶׁלֹּא יִוָּלְדוּ. וְלָכֵן עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל אָדָם, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ תּוֹלָדוֹת, בָּנִים וּבָנוֹת טוֹבִים, וְיִשְׁתַּדֵּל עַל בָּנָיו לְגַדְּלָם עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל בְּנוֹתָיו שֶׁתִּהְיֶנָּה שְׁלֵמוֹת בְּמִדּוֹת וּבִמְלָאכוֹת, וְיִזְכֶּה לְהַשִּׂיאָן לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים אוֹ לְיִרְאֵי הַשֵּׁם, וּבָזֶה יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגֵל כְּבוֹדוֹ.