שיעור 527, ספר תהילים, פרק קט, טז-כא
(טז) יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א זָכַר֮ עֲשׂ֪וֹת חָ֥סֶד וַיִּרְדֹּ֡ף אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת׃
(יז) וַיֶּֽאֱהַ֣ב קְ֭לָלָה וַתְּבוֹאֵ֑הוּ וְֽלֹא־חָפֵ֥ץ בִּ֝בְרָכָ֗ה וַתִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃
(יח) וַיִּלְבַּ֥שׁ קְלָלָ֗ה כְּמַ֫דּ֥וֹ וַתָּבֹ֣א כַמַּ֣יִם בְּקִרְבּ֑וֹ וְ֝כַשֶּׁ֗מֶן בְּעַצְמוֹתָֽיו׃
(יט) תְּהִי־ל֭וֹ כְּבֶ֣גֶד יַעְטֶ֑ה וּ֝לְמֵ֗זַח תָּמִ֥יד יַחְגְּרֶֽהָ׃
(כ) זֹ֤את פְּעֻלַּ֣ת שֹֽׂ֭טְנַי מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וְהַדֹּֽבְרִ֥ים רָ֗֝ע עַל־נַפְשִֽׁי׃
(כא) וְאַתָּ֤ה ׀ יְה֘וִ֤ה אֲדֹנָ֗י עֲֽשֵׂה־אִ֭תִּי לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי־ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי׃
(טז) לאחר שסיים דוד להביא את כל דברי קללותיהם של שונאיו, מתפלל שתשוב כל רעתם אל חיקם, ואומר, יַעַן אֲשֶׁר אדם זה לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד, וַיִּרְדֹּף אִישׁ עָנִי וְאֶבְיוֹן וְנִכְאֵה לֵבָב, לְמוֹתֵת – לגמור ולהשלים מיתתו, בכך שהשתדלו ששאול יהרגנו.
(יז) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה, והיא הקללה שקיללו את דוד שיבואו עליו עונשים מאת ה', וַתְּבוֹאֵהוּ – תבוא עליו אותה קללה עצמה, ומוסיף דוד ואומר, אף על פי שאני עצמי התברכתי מחמת קללותיו, ונמצא שקללתו גרמה לברכה, לא יהיה לו חלק בברכה זו, והטעם לכך, וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה זו, שהרי לא היתה כוונתו לברכני, ולכן גם כאשר באה עלי הברכה, וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ.
(יח) וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ – הקללה שכביכול 'מדד' עבור דוד, תתאים למידתו החיצונית של אותו מקלל, כבגד הלבוש מבחוץ, וַתָּבֹא הקללה גם בפנימיותו, כי תהיה כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ, וְכַשֶּׁמֶן תיבלע בְּעַצְמוֹתָיו.
(יט) ולא תהיה הקללה רק כמידתו בצמצום, אלא תְּהִי לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶה – כבגד גדול שעוטה האדם על כל בגדיו בפרסום וברחבות, כך תקיף אותו הקללה מכל צדדיו בגלוי ובשפע רב, וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ – וכפי שחוגרים ומהדקים לגוף את הבגד הגדול והרחב כדי שלא יגרר על הארץ, כך הקללה עצמה תהיה לו כחגורה, להדק ולהתאים את הקללה למידתו.
(כ) זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יְיָ – עונש זה יבוא להם על כך שעשו נגדי פעולות שטנה, כשניסו לגרום ולסובב את מיתתי, וְהַדֹּבְרִים רָע עַל נַפְשִׁי – וכן ראוי להם עונש זה על כך שדברו על נפשי דברי קללה.
(כא) וְאַתָּה אֱלֹהִים אֲדֹנָי לא תקבל את קללתם, אלא עֲשֵׂה אִתִּי טובה מחמת שני טעמים, לְמַעַן שְׁמֶךָ – כי שמך נקרא עלי, מאחר ומשחתני למלך על ישראל, ואם יתקיימו דבריהם יתחלל שמך, ולכן תעשה עימי נפלאות וטובות יתירות, ועוד, כִּי טוֹב חַסְדְּךָ – מצד שאתה נוהג במידת החסד, לכל הפחות הַצִּילֵנִי.
