שיעור 118, ספר שמואל, פרק כ, מ-מב

(מ) וַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־כֵּלָ֔יו אֶל־הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר׃ (מא) הַנַּעַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל׃ (מב) וַיֹּ֧אמֶר יְהֽוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם ה֙' לֵאמֹ֔ר ה֞' יִֽהְיֶ֣ה ׀ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃

֍֍֍

(מ) וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו – החץ והקשת אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא הָעִיר. (ואף שבתחילה דיברו ביניהם שאם יאמר לו לשון סכנה לא יגלה את עצמו, היה זה כיון שחששו שיהיו אנשים בשדה, אך כשראה יהונתן שאין אנשים בשדה רצה להפרד מדוד כראוי, ולכן שלח את הנער. וכאשר שמע דוד שיהונתן שולח את הנער הבין שזהו כיון שאין אנשים נוספים בשדה, ולכן יצא גם הוא וגילה את עצמו ליהונתן (אלשיך)).

(מא) הַנַּעַר בָּא – הלך אל העיר, וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב – מהצד הדרומי של אותה 'אבן האזל' שהתחבא לידה, וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה, וַיִּשְׁתַּחוּ דוד ליהונתן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ נשיקה של פרידה, וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, עַד דָּוִד הִגְדִּיל, וכיון שהיה בוכה בקול גדול התיירא יהונתן שישמעו זאת בני אדם, ולכן, (מב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד, לֵךְ לְשָׁלוֹם, והזכירו שוב, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה', לֵאמֹר ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם, ולכן אף שנהיה רחוקים זה מזה, הרי ה' קרוב לשנינו.