מסכת כלים, פרק ב, משנה ז 2

המשך משנה ז: וּבֵית תְּבָלִין שֶׁל עֵץ, שֶׁנִּטְמָא אֶחָד בְּמַשְׁקֶה, לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, חוֹלְקִין אֶת עָבְיוֹ. הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּמֵא, טָמֵא. הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּהוֹר, טָהוֹר. אִם יֶשׁ לוֹ לִזְבֵּז עוֹדֵף, נִטְמָא אַחַד מֵהֶם, נִטְמָא חֲבֵרוֹ:

המשך משנה ז: להבנת המשך המשנה יש להקדים, כי כלי עץ מקבל טומאה בין מגבו ובין מתוכו, ואף כשנטמא הכלי מאחוריו נטמא כולו. אמנם זהו רק בטומאה דאורייתא, אך חכמים תקנו שמשקים שנגעו בשרץ יהיו טמאים מדרבנן, אך בטומאה זו אם נגעו המשקים באחורי הכלי, נטמאים רק אחוריו, והיינו גב הכלי, ואין תוך הכלי נטמא.

וּבֵית תְּבָלִין שֶׁל עֵץ – כלי של עץ המחולק לריבועים ריבועים, העשויים להניח בכל אחד מהם תבלין אחר ואין שפת הכלי כולו עודפת וגבוהה מהריבועים], שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מהריבועים בְּמַשְׁקֶה המטמא רק מדרבנן, שנכנס לתוכו, הרי אותו ריבוע טמא מדרבנן, אך לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ – אין הריבוע הסמוך לו נטמא, כיון שהריבוע הטמא נחשב כ'אחורי' הריבוע הסמוך לו, ואין תוך הריבוע נטמא על ידי מגע טומאה מאחוריו. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אם נטמא אחד הריבועים על ידי משקים המטמאים מדרבנן, חוֹלְקִין אֶת עָבְיוֹ של הדופן שבין הריבוע הטהור לבין הריבוע הטמא, החלק הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּמֵא – חצי הדופן המשמש את הריבוע שנטמא, הרי הוא גם כן טָמֵא. וחצי הדופן הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּהוֹר, הרי הוא טָהוֹר אבל לדעת חכמים כל העובי טמא, כיון שהמשקים הטמאים מדרבנן מטמאים את גבו של הכלי הסמוך, ורק תוכו של הכלי לא נטמא (חזו"א)].

אִם יֶשׁ לוֹ לִזְבֵּז עוֹדֵף – אם שפת הכלי מקיפה בגובהה את כל ריבועי העץ, נחשב הכלי עם כל הריבועים שבתוכו ככלי אחד, ולכן אם נִטְמָא אַחַד מֵהֶם, נִטְמָא חֲבֵרוֹ, כיון שהכל כלי אחד.