מסכת כלים, פרק ג, משנה ו

משנה ו: יַבְּלִית שֶׁטּוֹפְלִין בָּהּ הַפִּטָּסִין, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָמֵא. מְגוּפַת חָבִית, אֵינָהּ חִבּוּר. הַנּוֹגֵעַ בְּטִפּוּלוֹ שֶׁל תַּנּוּר, טָמֵא:

משנה ו: מין עשב ששמו יַבְּלִית, שֶׁטּוֹפְלִין בָּהּ – שרגילים לטוח בו את הַפִּטָּסִין – כדים גדולים, כדי שלא יפלטו לחוץ את המים או היין שהם סופגים מתוכם, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ – באותה יבלית המכסה את הכד, טָמֵא – אם נטמא הכלי נטמא גם אותו 'טיפול' העשוי מעשב היבלית, כיון שהכדים צריכים ל'טיפול' זה כדי שלא יפלטו מים, והרי הטיפול נחשב כחלק מהם, ואם נטמא הכלי, טמא אף ה'טיפול' שלו, ואוכלין ומשקין הנוגעים בו.

דין נוסף, מְגוּפַת – מכסה החָבִית, אף על פי שבשעה שסותמים את החבית עם המכסה מדביקים אותם זה לזה בטיט, מכל מקום אֵינָהּ חִבּוּר, ואף שהחבית נטמאת אין המכסה נטמא עמה, כיון שאינם נחשבים כלי אחד אלא שני כלים, והנוגע במכסה החבית אינו נטמא.

דין נוסף, הַנּוֹגֵעַ בְּטִפּוּלוֹ שֶׁל תַּנּוּר, טָמֵא, כלומר, כאשר רוצים לשמור את החום שבתנור טופלים את פתח התנור בטיט, וכיון שיש בכך צורך לתנור כדי לשמור את חומו, נחשב הטיט כחלק ממנו, והנוגע בו נטמא.