מסכת כלים, פרק ג, משנה ז

משנה ז: מֵחַם שֶׁטְּפָלוֹ בְחֹמֶר וּבְחַרְסִית, הַנּוֹגֵעַ בַּחֹמֶר, טָמֵא. וּבַחַרְסִית, טָהוֹר. קוּמְקוּם שֶׁנִּקַּב וַעֲשָׂאוֹ בְזֶפֶת, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כְּצוֹנֵן. וְכֵן הָיָה אוֹמֵר בִּכְלֵי זֶפֶת. כְּלֵי נְחֹשֶׁת שֶׁזְּפָתָן, טְהוֹרִין. וְאִם לְיַיִן, טְמֵאִין:

משנה ז: מֵחַם – כלי שמחממים בו מים, שֶׁטְּפָלוֹ – ציפהו בְחֹמֶר – בטיט עבה, וּבְחַרְסִית – או מיחם שציפהו בשחיקת חרסים, ונטמא המיחם עצמו, הַנּוֹגֵעַ בַּחֹמֶר המצפה את המיחם, טָמֵא, כיון שהחומר נדבק היטב למיחם ונחשב כחלק ממנו, וכשנטמא המיחם נטמא גם החומר, והנוגע בו נטמא. וּבַחַרְסִית – אך הנוגע בחרסית המצפה את המיחם טָהוֹר, כיון שהחרסית אינה נדבקת היטב, אלא מתפוררת ונופלת, וכיון שכך אינה נחשבת כחלק מהמיחם.

קוּמְקוּם, שהוא גדול יותר ממיחם, שֶׁנִּקַּב, ועל ידי נקב זה בטל ממנו שם כלי ואינו מקבל טומאה, וַעֲשָׂאוֹ – וסתם את הנקב בְזֶפֶת, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר – סובר שאין הקומקום מקבל טומאה, כיון שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כְּצוֹנֵן, שהרי אם ימלאו אותו במים רותחים תימס הזפת ולא יהא ניתן להשתמש בכלי, ואף שניתן להשתמש בו במים צוננים, מכל מקום אין די בזה כדי לתת לו שם כלי. וְכֵן הָיָה רבי יוסי אוֹמֵר בִּכְלֵי זֶפֶת – כלים העשויים מזפת ממש, שכיון שאינם יכולים לקבל מים רותחים, שהרי ימסו, אף שיכולים לקבל מים צוננים אינם נחשבים על ידי זה ככלי, ואינם מקבלים טומאה. כְּלֵי נְחֹשֶׁת שֶׁזְּפָתָן – ציפה אותם בזפת, אפילו היה ציפוי זה מבפנים, הרי אלו טְהוֹרִין – אין הציפוי נחשב כחלק מהכלי ואינו נטמא עמו, וכן אם נגעה טומאה בציפוי אין הכלי עצמו נטמא, כיון שמשתמשים בכלי נחושת על ידי הנחתם על גבי האש ממש, ובאותו זמן ימס הציפוי של הזפת, ומחמת כיון אינו נחשב חלק מהכלי. וְאִם ייחד את כלי הנחושת לְיַיִן, שהוא צונן, וניתן להשתמש בכלי ליין אף כשהוא מצופה זפת, נחשב ציפוי הזפת כחלק מהכלי, וטְמֵאִין – אם נגעה טומאה בציפוי נטמא הכלי עצמו, ואם נטמא הכלי נטמא גם הציפוי, כיון שהכל נחשב כלי אחד.