שיעור 544, ספר תהילים, פרק קטו, טו-יח

(טו) בְּרוּכִ֣ים אַ֭תֶּם לַֽיהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

(טז) הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לַֽיהוָ֑ה וְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵֽי־אָדָֽם׃

(יז) לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ־יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כָּל־יֹֽרְדֵ֥י דוּמָֽה׃

(יח) וַֽאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃

(טו) ומלבד כל הברכות החדשות הללו, הרי מכבר בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ, שהוא עֹשֵׂה בכל יום ויום שָׁמַיִם וָאָרֶץ, ולא כדעת הגויים שלאחר שברא ה' את העולם הניחו להתקיים מאליו בהשגחת הכוכבים והמזלות.

(טז) אלא הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַייָ – הנהגת מעשה בראשית המתחדשת בכל יום, מתייחסת רק לרצון ה', כפי החוקים שחקק בעת בריאת העולם, וְהָאָרֶץ – את הנהגת ה' בעולם הזה נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כי לפי מעשי בני האדם, הטובים או הרעים, מנהיג ה' את עניני העולם הזה, לשבט או לחסד.

(יז) כהקדמה למה שאירע עמו בזמן מחלתו וריפויו אומר חזקיהו המלך, כי מאחר ורצון ה' שברואיו בעולם יעבדוהו, ישבחוהו ויודו לשמו, הרי דבר זה יכול להיעשות רק בחיי האדם, כי לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ, וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה – לא יהללוהו היורדים לקבר, שבו הם מונחים כאבן דוממת, ואינם יכולים לשבח את ה' ולהודות לשמו.

(יח) וַאֲנַחְנוּ, החיים, לא רק נהלל את ה' על העבר, אלא על ידי מעשינו הטובים נְבָרֵךְ יָהּ – נגרום שישפיע עלינו ה' שפע טובה וברכה, ונברכהו שהוא מקור השפע והברכה, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, הַלְלוּ יָהּ.