שיעור 546, ספר תהילים, פרק קטז, יב-יט
(יב) מָֽה־אָשִׁ֥יב לַֽיהוָ֑ה כָּֽל־תַּגְמוּל֥וֹהִי עָלָֽי׃
(יג) כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א וּבְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֶקְרָֽא׃
(יד) נְ֭דָרַי לַֽיהוָ֣ה אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָה־נָּ֗֝א לְכָל־עַמּֽוֹ׃
(טו) יָ֭קָר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה הַ֝מָּ֗וְתָה לַֽחֲסִידָֽיו׃
(טז) אָנָּ֣ה יְהוָה֮ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ אֲֽנִי־עַ֭בְדְּךָ בֶּן־אֲמָתֶ֑ךָ פִּ֝תַּ֗חְתָּ לְמֽוֹסֵרָֽי׃
(יז) לְֽךָ־אֶ֭זְבַּח זֶ֣בַח תּוֹדָ֑ה וּבְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֶקְרָֽא׃
(יח) נְ֭דָרַי לַֽיהוָ֣ה אֲשַׁלֵּ֑ם נֶגְדָה־נָּ֗֝א לְכָל־עַמּֽוֹ׃
(יט) בְּחַצְר֤וֹת ׀ בֵּ֤ית יְהוָ֗ה בְּֽת֘וֹכֵ֤כִי יְֽרוּשָׁלִָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
(יב) מָה אָשִׁיב לַייָ שהחייני לאחר שהתייאשתי מחיי, כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי – וגמל לי טובה גדולה, יותר מעצם החיים שנתן לי.
(יג) והטובה הגדולה היא שכּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא, להודות לה' על חסדו ולפרסם כל נפלאותיו, וטובה זו, שאזכה להודות לה' ולפרסם את גדולתו היא טובה גדולה יותר מטובת החיים עצמם.
(יד) נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם, נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ, להודות לו ברבים על חסדיו.
(טו) ומסיים המשורר את דבריו בענין חשיבות החיים בעיני ה', כי יָקָר – קשה וכבד בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו, כיון שבעודם חיים הם מהללים את שם ה' ומשבחים אותו בעולם, ולאחר שימותו לא יוכלו לעשות כן.
(טז) עתה מוסיף המשורר ומבקש מה' שיציל אותו גם מאויביו הקמים עליו, וכוונתו היתה למלך אשור וחייליו שצרו על ירושלים, אָנָּה (-אנא) יְיָ, כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, ואין ראוי שתמסרני להיות עבד לזולתך, ואיני כעבד שקנה אותו האדון בעצמו, אלא אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, כעבד הנולד בבית האדון, שהוא עבד מיום היוולדו, ולכן פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי – ראוי שתפתח ותשחרר אותי מהכבלים שבהם אסר אותי מלך אשור.
(יז) לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה, על הנס שתעשה לי כשתצילני מידו, וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא לפרסם ברבים את שם ה'.
(יח) נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם, נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ – כנגד הטובות שיעשה ה' לכל עמו בעת שיציל אותם מיד אויביהם.
(יט) בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם – ויהיו נדרים אלו על טובת ה' ותשועתו לבית המקדש ולירושלים, שהצילם מיד הצר הצורר אותם, הַלְלוּ יָהּ.
