מסכת כלים, פרק ה, משנה ד

משנה ד: תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, אוֹ שֶׁהֻסַּק בְּבֵית הָאֻמָּן, טָמֵא. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְלֵקָה בְתַנּוּרֵי כְפַר סִגְנָה, וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה, וְטִמְּאָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל:

משנה ד: כפי שהתבאר לעיל (משנה ב) אין תנור מקבל טומאה אלא לאחר שנגמרה מלאכתו, והיינו לאחר שהוסק פעם ראשונה. משנתנו מבררת את פרטי הדין של היסק זה: תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו, אף על פי שלא הוסק מתוכו, אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ של האדם, אוֹ שֶׁהֻסַּק בְּבֵית הָאֻמָּן קודם שנגמרה מלאכתו, אף על פי כן הרי הוא טָמֵא – ראוי לקבל טומאה.

מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְלֵקָה בְתַנּוּרֵי כְפַר סִגְנָה, והיו בזה שלשת החסרונות הללו, שכאשר נפלה הדליקה נמצא שהוסקו התנורים מבחוץ, ושלא מדעת הבעלים, ובעודם בבית האומן, וּבָא מַעֲשֶׂה לְיַבְנֶה, וְטִמְּאָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל: