שיעור 550, ספר תהילים, פרק קיח, יט-כט

(יט) פִּתְחוּ־לִ֥י שַֽׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק אָֽבֹא־בָ֗֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽהּ׃

(כ) זֶֽה־הַשַּׁ֥עַר לַֽיהוָ֑ה צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ׃

(כא) אֽ֭וֹדְךָ כִּ֣י עֲנִיתָ֑נִי וַתְּהִי־לִ֗֝י לִֽישׁוּעָֽה׃

(כב) אֶ֭בֶן מָֽאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָֽ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה׃

(כג) מֵאֵ֣ת יְ֭הוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינוּ׃

(כד) זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃

(כה) אָנָּ֣א יְ֭הוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃

(כו) בָּר֣וּךְ הַ֭בָּא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם מִבֵּ֥ית יְהוָֽה׃

(כז) אֵ֤ל ׀ יְהוָה֮ וַיָּ֪אֶ֫ר לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּֽעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃

(כח) אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ אֱ֝לֹהַ֗י אֲרֽוֹמְמֶֽךָּ׃

(כט) הוֹד֣וּ לַֽיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

(יט) עתה מצייר המשורר כי המלך והצדיקים אשר עמו הגיעו אל שערי בית המקדש, להקריב קרבנות היום ולהודות לה', וקורא המלך אל השוערים, פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, שהם שערי בית המקדש, אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ.

(כ) זֶה הַשַּׁעַר לַייָ – שער זה הנכנס לבית ה' הוא שער המיוחד למלך לבדו, אך הפעם נתן המלך רשות גם לצַדִּיקִים שיָבֹאוּ בוֹ.

(כא) אחרי שנכנס המלך לבית המקדש, מודה הוא לה' על היסורים ואומר, אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי – על שעיניתני ביסורים, כיון שבזכות יסורים אלו התכפרו עוונותי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.

(כב) אֶבֶן – יסוד המלכות שלי מָאֲסוּ הַבּוֹנִים באותו זמן, כי היו אנשים בעם ישראל שמרדו בו ורצו להשלים עם סנחריב, ובכל זאת הָיְתָה מלכותי לְרֹאשׁ פִּנָּה.

(כג) ודבר זה לא היה בדרך הטבע, אלא מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת, והיה זה בדרך נס ופלא, והִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.

(כד) זֶה הַיּוֹם של התשועה, עָשָׂה יְיָ בעצמו בדרך נס למעלה מחוקי הטבע, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ – בה' עצמו, כי יותר מהשמחה על הנצחון שמחו בכך שראו שה' איתם, ועוזר ליראיו.

(כה) ובאותו הזמן התפללו כולם, אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא, שיושיעם ה' תמיד מיד אויביהם, אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא, שיצליחו בכל מעשי ידיהם לעולם.

(כו) עתה מתאר המשורר את הכהנים היוצאים מבית המקדש לקראת המלך, ומברכים אותו בברכת כהנים, וכיון שהברכה אינה מהכהנים עצמם, אלא על ידי ברכתם נשפעת ברכה מאת ה', אומרים הכהנים למלך בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ, שכבר שָׂם ה' את שמו על ישראל, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְיָ, כי הברכה יוצאת מאת ה' השוכן בבית זה, וזה כנגד הפסוק "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ".

(כז) כיון שיצאו הכהנים לקראת המלך באבוקות של אור, אמר להם המלך, אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ – ה' יאיר את פניו אלינו, וזה כנגד הפסוק "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ". ועתה אומר המלך לכהנים אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים – קישרו את קרבן החגיגה שהבאתי, והובילוהו עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, וה' ישא את פניהם לקבל מידם את הקרבן ברצון, וזה כנגד הפסוק "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".

(כח) אומר המלך, אֵלִי אַתָּה, וְאוֹדֶךָּ – אודה לך על הטובות הפרטיות. ואתה אֱלֹהַי, ואֲרוֹמְמֶךָּ – אזכיר את שבחיך הכלליים.

(כט) ומצווה על כולם, הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.