מסכת שבת, פסקי הלכות, פרקים יא-יב
(פסקי ההלכות הם לדעת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים, או להיפך, חייב.
ב. הזורק או מושיט מרשות היחיד לרשות היחיד העומדות זו כנגד זו לרוחב רשות הרבים, ורשות הרבים באמצע, פטור. אם היו רשות היחיד כנגד רשות היחיד לאורך רשות הרבים, ורשות הרבים באמצע, הזורק פטור והמושיט חייב.
ג. סלע או תלולית עפר שברשות הרבים, הגבוהים עשרה טפחים ורחבים ארבעה, דינם כרשות היחיד. והעוקר מרשות הרבים ונותן על גבם, או להיפך, חייב. אך אם היה שיעורם פחות מגובה עשרה ורוחב ארבעה, פטור.
ד. העוקר חפץ המונח ברשות הרבים, והעבירו ארבע אמות והניחו ברשות הרבים, מתחת לגובה עשרה טפחים, חייב. יותר מעשרה טפחים, כגון שנח החפץ בכותל גבוה, פטור.
ה. זרק חפץ ברשות הרבים ונח במרחק פחות מארבע אמות ממקום עקירתו, פטור אף אם לאחר מכן נתגלגל למרחק גדול מארבע אמות. ואם נח מתחילה במרחק של ארבע אמות, חייב, אף אם חזר ונתגלגל לתוך ארבע אמות.
ו. הזורק בכרמלית למרחק ארבע אמות, פטור.
ז. רקק מים העובר ברשות הרבים, ועומקו פחות מעשרה טפחים, אפילו אם רוחבו ארבע אמות, ורבים מהלכים בו אפילו על ידי הדחק, דינו כרשות הרבים.
ח. הזורק מכרמלית לרשות הרבים או לרשות היחיד, וכן להיפך, או הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית, פטור.
ט. שתי ספינות הקשורות זו בזו, מותר לטלטל מאחת לשניה, ואם הן של שני בני אדם יעשו עירוב חצירות. אך אם אינן קשורות, אף שהן סמוכות, אסור לטלטל ביניהן. היו קשורות ונפסק הקשר בשבת, נאסרו. חזרו ונקשרו, בין בשוגג בין במזיד בין באונס ובין בטעות, הותרו.
י. וכן מחיצות היוצרות רשות היחיד, אף אם נעשו בשבת עצמה, ואף אם באיסור, דין המקום המוקף כרשות היחיד. ואם עשו כן במזיד, הרי המקום כרשות היחיד להחמיר ולאסור להכניס לשם מרשות הרבים, אבל לא לקולא, להתיר את הטלטול באותו מקום, אלא אסור לטלטל שם.
יא. המפליג בספינה ורוצה לשאוב מים מהים בשבת, מוציא דף עץ ברוחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, נקוב באמצעו ועושה לו מחיצות קטנות תלויות בארבעת צדדיו], ומשלשל דרכו דלי לים וממלאהו.
יב. מותר לשפוך את המים המלוכלכים שבספינה על דפנות הספינה עצמם, כיון שאינו זורק ישר לים אלא המים מגיעים לים מ'כוחו', ולא גזרו חכמים על כך בכרמלית.
יג. הזורק מרשות לרשות או ארבע אמות ברשות הרבים בשוגג, חייב חטאת רק אם נעשתה כל המלאכה באופן המחייב, אך אם קודם שנח החפץ נזכר ששבת היום, או שלא נח החפץ מעצמו אלא תפסו אדם אחר באויר, או תפסו בעל חיים, או שנשרף, פטור מחטאת. וכן הזורק אבן כדי לחבול, ונזכר ששבת היום קודם החבלה, פטור מחטאת.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – שבת, פרק י"ב
א. שיעור מלאכת בונה, מסתת וקודח חור בכל שהוא.
ב. שיעור מלאכת 'מכה בפטיש' בכל שהוא, והיינו כל דבר שהוא גמר מלאכה המתקיימת, שיש המשאירים אותה כך ואין מוסיפים עליה.
ג. המכה בפטיש גדול על ה'סדן' שעליו מרדדים טסי מתכת, ומחליק בכך את הקורנס ועושהו ראוי למלאכתו, חייב.
ד. העושה נקב בלול של תרנגולים, כדי שיצא הריח הרע, חייב משום בונה. והמכניס קרדום לידית העץ שלו, חייב משום בונה, כיון שיש בנין בכלים.
ה. החורש, המנכש עשבים שוטים, הקוצץ ענפים יבשים לצורך תיקון האילן והתולש זרדים הגדלים סביב האילן, חייב, ושיעורן בכל שהוא.
ו. המלקט עצים מהשדה כדי לתקן את השדה, חייב משום חורש, ושיעורו בכל שהוא. ואם ליקטם להסקה חייב משום קוצר, ושיעורם כדי לבשל ביצה קלה.
ז. המלקט עשבים כדי לתקן את השדה, חייב משום חורש, ואם כדי לתקן את האילן חייב משום נוטע, ושיעורו בכל שהוא. ואם תולשם להאכלת בהמה, חייב משום קוצר ושיעורו כמלא פי גדי.
ח. הכותב שתי אותיות, חייב, ובתנאי שכתבן ביד שהוא רגיל לכתוב בה. ואם הוא שולט בשתי ידיו, חייב בין אם כתב בימינו ובין בשמאלו.
ט. הכותב שתי אותיות, בכל צבע ובכל לשון, חייב.
י. הרושם סימנים שונים בעלי משמעות, אף שאינם אותיות, חייב.
יא. הכותב על שני כתלי זויות הבית או על שני דפי פנקס, ושתיהן נקראות יחד, חייב. אך אם כתבן על שני דפים שונים, או אחת בקיר וזה ואחת בקיר אחר ואינן נקראות יחד, פטור.
יב. המתכוון לכתוב 'גדיאל' וכתב רק 'גד', וכיוצא בזה, חייב.
יג. הכותב על בשרו, חייב. השורט בברזל על בשרו, פטור.
יד. הכותב בדבר שאינו מתקיים, כגון במשקה, במי פירות, באבק דרכים ובאבק סופרים, פטור.
טו. הכותב בשינוי, כגון ברגלו, בפיו, במרפקו, פטור.
טז. הכותב אות אחרונה ומשלים בכך מילה, פטור. אך אם כתב אות אחרונה והשלים בכך ספר שלם, חייב. וכן האורג חוט אחד ומשלים לבגד שלם, חייב.
יז. הכותב על גבי כתב, או שהתכוין לכתוב חי"ת וטעה וכתב שני זייני"ן, פטור.
יח. כתב אות אחת עם נקודה מעליה לשם סימן למילה שלמה, פטור.
יט. הכותב אות אחת בשוגג, ואחר כך נודע לו ששבת היום והיתה מלאכתו אסורה, ושוב נשכח ממנו ששבת היום וכתב אות נוספת, פטור מחטאת, כיון שלא עשה מלאכה שלמה בהעלם אחד.
(ספר יוחסין)
