מסכת כלים, פרק ו, משנה א

פרק ו, משנה א: הָעוֹשֶׂה שְׁלֹשָׁה פִטְפּוּטִים בָּאָרֶץ וְחִבְּרָן בְּטִיט לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, טְמֵאָה. קָבַע שְׁלֹשָׁה מַסְמְרִין בָּאָרֶץ לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן הַקְּדֵרָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בְרֹאשׁוֹ מָקוֹם שֶׁתְּהֵא הַקְּדֵרָה יוֹשֶׁבֶת, טְהוֹרָה. הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי אֲבָנִים כִּירָה וְחִבְּרָם בְּטִיט, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁלִישִׁית, אוֹ עַד שֶׁיִּסְמֹךְ לַכֹּתֶל. אַחַת בְּטִיט וְאַחַת שֶׁלֹּא בְטִיט, טְהוֹרָה:

פרק ו
משנה א: כפי שהתבאר לעיל, 'כירה' המקבלת טומאה מהתורה עשויה בדרך כלל ככלי של חרס שמדליקים בתוכו אש, ועל גבו שופתים את הקדירה. משנתנו עוסקת באופן שאין זה כלי ממש, אלא רק עמודים המיועדים להחזיק את הקדירה ומדליק אש בין העמודים, מתי נחשבים עמודים אלו כ'כירה' ומקבלים טומאה מהתורה: הָעוֹשֶׂה שְׁלֹשָׁה פִטְפּוּטִים (-עמודים קטנים) של טיט בָּאָרֶץ, וְחִבְּרָן בְּטִיט לאדמה, לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, ומדליק את האש בין הפטפוטים הללו, הרי דין הפטפוטים הללו כ'כירה', וטְמֵאָה – מקבלת טומאה, ואף שבדרך כלל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, כאן נעשה דינם כ'כירה' שחידשה התורה שהיא מקבלת טומאה.

אבל אם קָבַע שְׁלֹשָׁה מַסְמְרִין של מתכת בָּאָרֶץ, לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן את הַקְּדֵרָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בְרֹאשׁוֹ מָקוֹם שֶׁתְּהֵא הַקְּדֵרָה יוֹשֶׁבֶת, טְהוֹרָה, כיון שרק בכירה של חרס אמרה התורה שהיא מקבלת טומאה כשהיא מחוברת לקרקע, ואילו כירה של מתכת אינה נחשבת 'כירה' לגבי קבלת טומאה, אלא דינה ככל כלי מתכות, והרי כלי מתכת המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה כלל. הָעוֹשֶׂה – המייחד שְׁתֵּי אֲבָנִים להיות 'כִּירָה', להדליק אש ביניהן ולשפות על שתי האבנים יחד את הקדירה, וְחִבְּרָם זו לזו בראשן בְּטִיט, הרי טיט זה נותן לאבנים דין של 'כלי חרס', ונעשה דינה ככירה, וטְמֵאָה – מקבלת טומאה כדין כירה של חרס (ואף שלגבי פטפוטין ומסמרים יש צורך בשלשה, זהו כיון שהם צרים ואי אפשר להעמיד קדירה על שנים מהם, אך באבנים, שהן רחבות, די בשתי אבנים כדי לשפות עליהן קדירה ולהחשיבם ככירה). רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בשתי אבנים (בדומה לשני פטפוטים ושני מסמרים) עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אבן שְׁלִישִׁית, אוֹ עַד שֶׁיִּסְמֹךְ את שתי האבנים לַכֹּתֶל, שאז הכותל תומך בקדירה מצד אחד. ולדברי רבי יהודה שיש צורך בשלש אבנים, אם חיבר אַחַת לחברתה בְּטִיט, וְאַחַת – את השלישית סמך לשתיהן שֶׁלֹּא בְטִיט, הרי זו טְהוֹרָה, ושלש האבנים אינן מקבלות טומאה.