736. הלכה (א)

אָמְרוּ חז"ל 'מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה', וְאָמְרוּ, 'אוֹהֵב ה' שְׁעָרִים הַמְּצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה'. וְיֵשׁ בָּזֶה שְׁנֵי עִנְיָנִים, שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. הַפֵּרוּשׁ הָאֶחָד הוּא לִמּוּד הֲלָכָה, דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַגְּמָרָא בְּפִלְפּוּל, לְהַקְשׁוֹת וּלְתָרֵץ, עַל זֶה אָמְרוּ חז"ל 'גְּמָרָא, אֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה', שֶׁבִּמְקוֹם לְפַלְפֵּל עַל שְׁאָר סְפָרִים וְדִבְרֵי הָאַחֲרוֹנִים, יוֹתֵר טוֹב לְפַלְפֵּל בַּגְּמָרָא עַצְמָהּ, שֶׁעַל יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים הוּא מְבָרֵר קַשׁ מִן הַתֶּבֶן, וּמְקַשֵּׁט אֶת 'הַכַּלָּה', אוֹתִיּוֹת 'הֲלָכָה', וְעַל זֶה אָמְרוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בְּפִלְפּוּלִים שֶׁבַּתּוֹרָה. וְלָכֵן רָאוּי לְכָל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זְמַן קָבוּעַ בְּכָל יוֹם לִלְמֹד הֲלָכָה אַחַת בְּפִלְפּוּל עָצוּם כְּפִי כֹּחוֹ. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לְפַלְפֵּל בְּחָכְמָה, יִלְמַד סִפְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַמְּפָרְשִׁים הַמְפַלְפְּלִים בָּזֶה.